אקנה וולגריס לרוב מטופלת באנטיביוטיקה לטווח ארוך. אריתרומיצין טופיקלי וקלינדמיצין וכן מינוציקלין, דוקסיציקלין וטטרהציקלין אורלים משמשים לעיתים קרובות לטיפול באקנה. אוכלוסיה זו משמשת קבוצת מחקר בנושא השפעות שימוש באנטיביוטיקה לטווח ארוך.
מטרת מחקר קוהורט רטרוספקטיבי זה היתה לקבוע האם שימוש ארוך טווח באנטיביוטיקות לטיפול באקנה גורם לעלייה בסיכון ל-URTIs או זיהום בדרכי השתן.
בין השנים 1987-2002, חולים עם אקנה בגילאים 15-35 זוהו. הממצא הראשוני שנבדק היתה תחילת URTIs או זיהום בדרכי השתן.
מתוך 118,496 חולי עם אקנה, 84,977 (71.7%) קיבלו טטרהציקלין, אריתרומיצין או קלינדמיצין אורלי או טופיקלי, ו-33,519 (28.3%) לא קיבלו אנטיביוטיקה. לאחר שנה, 18,281 (15.4%) מהחולים עם אקנה סבלו מלפחות URTI אחד, ולאלו שקיבלו אנטיביוטיקה היו יחסי סיכון של פי 2.15 לפתח URTI לעומת אלו שלא קיבלו (95%, 2.05-2.23, P < .001).
אנליזות נוספות הציעו כי השפעה זו לא היתה ארטיפקט של חולים המחפשים טיפול רפואי.
חולי אקנה שקיבלו טיפול אנטיביוטי היו בסבירות גבוהה יותר לפתח URTI לעומת אלו שלא קיבלו אנטיביוטיקה. החשיבות הקלינית האמיתית של הממצאים דורשת מחקר נוסף.
מיגבלות מחקר כללו אנליזה שמרנית מוטה, אופי רטרוספקטיבי, כישלון לאמת אבחנת URTI, אפשרות כי אנטיביוטיקות אחרות שימשו לטיפול באקנה, שימוש באנטיביוטיקות למחלות אחרות, או סביבה עם גורמי סיכון למחלות זיהומיות.
במאמר מערכת צויין כי המצאים יעוררו דיון, במיוחד בשל המודעות העולה בציבור בנושא שימוש באנטיביוטיקות באופן כללי. לרופאים, הממצאים עדיין לא מצדיקים שינוי בפרקטיקה הנוכחית, ועל הרופאים להסביר למטופלים כי הקשר לא בהכרח מרמז על הסיבה. עם זאת, תגובת הציבור, באם היא מוצדקת או לא, עשויה להשפיע על טיפול באקנה ע"י הרופאים.
Arch Dermatol. 2005;141:1132-1136
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!