ע”פ מחקר חדש מה-NEJM  , טיפול באמצעות  liraglutide במינון 3 מ”ג, כטיפול תומך לדיאטה ופעילות גופנית היה קשור עם ירידה במשקל ושיפור מטבולי.

החוקרים מציינים ברקע כי השמנת יתר היא מחלה כרונית עם השלכות בריאותיות קשות, אך קיימות עדויות לכך שיש קושי לשמירה על ירידה במשקל באמצעות שינוי באורח חיים בלבד. לירגלוטייד, מקבוצת האנלוגים ל-GLP-1 , הראה פוטנציאל להשגת תועלת בבקרת משקל במינון של 3 מ”ג ליום הניתן בהזרקה תת עורית.

במחקר זה שנמשך לאורך 56 שבוועת, במשטר כפול סמיות שבו נכללו 3,731 מטופלים ללא סוכרת סוג 2 , ואשר היו עם BMI של לפחות 30 ק”ג/מ”ר , או לפחות 27 ק”ג/מ”ר במידה וסבלו גם מדיסליפדמיה או יתר לחץ דם (יל”ד) לא מטופלים.

החוקרים הקצו את המשתתפים בשיעור של 2:1 לקבלת זריקה חד יומית תת עורית על לירגלוטייד 3 מ”ג (2,487 מטופלים) או פלצבו (1,244 מטופלים). שתי הקבוצות קיבלו הדרכה לשינוי אורח חיים. יעדי המחקר המרכזיים כללו שינוי במשקל גוף , ושיעור המטופלים שאיבדו לפחות למעלה מ-5% ממשקלם ויותר מ-10% מהמשקל ההתחלתי שלהם.

בתחילת המחקר, ממוצע הגיל של המשתתפים היה 45 + 12 שנים , המשקל הממוצע היה 106.2 + 21.4 ק”ג ו-61.2% היו עם קדם סוכרת. בשבוע ה-56, המטופלים בקבוצת הלירגלוטייד איבדו ממשקלם 8.4 ק”ג + 7.3 , בעוד שבקבוצת הפלצבו הירידה במשקל הייתה  2.8 ק”ג + 6.5 : הבדל של 5.6 ק”ג בירידה במשקל בין הקבוצות ברווח בר סמך ב-95% של 6.1- ל-5.1- ק”ג, עם P<0.001 ) .   

שיעור של 63.2% מהמטופלים בקבוצת הלירגלוטייד, לעומת 27.1% בקבוצת הפלצבו, איבדו לפחות 5% ממשקלם ההתחלתי וההבדל היה מובהק סטטיסטי עם P<0.001 . בנוסף 33.1% מקבוצת הלירגלוטייד, לעומת 10.6% בלבד בקבוצת הפלציבו איבדו למעלה מ-10% ממשקלם, וגם כאן ההבדל היה מובהק סטטיסטסי.

בנוסף לכך החוקרים מדווחים על ירידה גדולה יותר בהמוגלובין המסוכרר (HbA1c) בקרב קבוצת הלירגלוטייד, ברמת הסוכר בצום ורמות אינסולין בצום בהשוואה לפלציבו, וכן גם ירידה ברמות הסוכר, ועלייה ברמות ההאינסולין וה-C פפטיד בהשוואה לקבוצת הפלציבו , וזאת במהלך מבחן סבילות פומי לסוכר.

החוקרים מדגישים כי אפקטים חיוביים אלה של לירגלוטייד 3 מ”ג אלה היו גדולים יותר בקרב מטופלים קדם סוכרתיים בהשוואה לאלה שלא היו במצב זה. דווח גם על שיפור בתנגודת לאינסולין ותפקוד תאי בטא בקבוצת הלירגלוטייד 3 מ”ג בהשוואה לפלציבו.

כמו כן החוקרים מדווחים כי שיעור קדם הסוכרת בשבוע ה-56 היה נמוך יותר באופן מובהק בקבוצת הלירגלוטייד בהשוואה לפלציבו, מימצא שהיה עקבי עם השיפור הגליקמי בקבוצה זו.

מבחינה קרדיו מטבולית החוקרים מדווחים כי הייתה ירידה גדולה יותר ברמות לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי בשבוע ה-56 בקבוצת הלירגלוטייד . בנוסף נמצא גם שיפור גדול יותר ברמות הליפידים בצום, CRP , וב- plasminogen activator inhibitor-1 ואדיפונקטין בקבוצת הלירגלוטייד בהשוואה לפלציבו.

הטיפול בלירגלוטייד היה קשור גם לציונים גבוהים יותר של שאלון איכות חיים מסוג SF-36 עבור בריאות גופנית ונפשית כוללת, וכן גם באיכות חיים הקשורה למשקל גוף.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר שדווחו במחקר בקבוצת הלירגלוטייד היו שלשול ובחילות בדרגה קלה עד בינונית.  תופעות לוואי רציניות דווחו ב-6.2% מהמטופלים בקבוצת לירגלוטייד וב-5.0% מקבוצת הפלציבו.

מסקנת החוקרים היא שבמחקר זה השימוש בלירגלוטייד 3 מ”ג, כטיפול תומך בדיאטה ופעילות גופנית , קשור לירידה מובהקת במשקל ובשיפור מטבולי, לרבות ירידה בגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים כמו היקף מתנים , לחץ דם וסמני דלקת. כאמור נצפו גם שיפורים מתונים ברמות ליפידים למרות שהמשמעות הקלינית שלהם אינה ברורה. מעבר לכך, המטופלים בקבוצת הלירגלוטייד השיגו ירידות גדולות יותר של ערכי סוכר בצום ולאחר ארוחה, שיפור גדול בתפקוד תאי בטא ורגישות לאינסולין .

לדעת החוקרים השילוב של ירידה במשקל ביחד עם השיפור בבקרה הגליקמית עשוי ככל הנראה לתרום לירידה שנצפתה בשכיחות קדם הסוכרת ובדחיית הופעת הסוכרת. החוקרים מדגישים גם את השיפור הגדול יותר במדדי איכות החיים ובעיקר את התפקוד הגופני בקרב משתתפי קבוצת הלירגלוטייד.

הם מסכמים כך : “טיפול חד יומי בלירגלוטייד 3 מ”ג כטיפול תומך בדיאטה ופעילות גופנית במטופלים הסובלים מהשמנת יתר או עודף משקל  קשור לירידה במשקל מובהקת ומשמעותית מבחינה קלינית ובנוסף גם שיפור גליקמי ושיפור במס’ רב של גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים כמו גם שיפור באיכות חיים הקשורה למצב הבריאותי.

N Engl J Med 2015; 373:11-22July 2, 2015