במאמר שפורסם בכתב העת JAMA מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם מחלה כרונית שאינה ממארת, טיפול פליאטיבי לווה בירידה משמעותית בהיקף שירותי טיפול רפואי דחוף וירידה מתונה בעומס תסמינים, אך לא לווה בהבדלים באיכות החיים של החולים.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין טיפול פליאטיבי ובין פניה לשירותי טיפול רפואי דחוף, איכות חיים ונטל תסמינים במבוגרים עם מחלה כרונית שאינה ממארת. לצורך כך, החוקרים ערכו חיפוש במאגרי MEDLINE, Embase, CINAHL, PsycINFO ו-PubMed לזיהוי מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת טיפולי פליאטיבי במבוגרים עם מחלה כרונית.
התוצאים העיקריים כללו את הפניה לשירותי טיפול רפואי דחוף (אשפוז או פניה לחדר מיון), איכות חיים על-רקע המחלה והיקף תסמינים, כאשר מדדי איכות החיים הומר ליחידות לפי מדד Functional Assessment of Chronic Illness Therapy – Palliative Care (בטווח שבין 0, הגרוע ביותר, ועד 184, הטוב ביותר) והיקף תסמינים הומר ליחידות לפי סולם Edmonton Symptom Assessment Scale Global Distress Score (בטווח שבין 0, הטוב ביותר, ועד 90, הגרוע ביותר).
הסקירה כללה 28 מחקרים עם נתונים אודות 13,664 משתתפים (גיל ממוצע של 74 שנים, 46% נשים). עשרה מחקרים כללו חולי אי-ספיקת לב, 11 כללו מחלות שונות, 4 כללו חולי דמנציה ו-3 מחקרים כללו מחלת ריאות חסימתית כרונית.
בהשוואה לטיפול סטנדרטי, טיפול פליאטיבי נקשר בקשר מובהק סטטיסטית עם פחות פניות לחדרי מיון (20% לעומת 24%; יחס סיכויים של 0.82, רווח בר-סמך 95% של 0.68-1.00), אשפוזים (38% לעומת 42%; יחס סיכויים של 0.80, רווח בר-סמך 95% של 0.65-0.99) וירידה מתונה בנטל תסמינים (הבדל ממוצע מתוקן של 0.12-, רווח בר-סמך 95% של 0.20- עד 0.03-).
ההבדל הממוצע במדד Edmonton Symptom Assessment Scale עמד על 1.6- (רווח בר-סמך 95% של 2.6- עד 0.4-). טיפול פליאטיבי לא לווה בהבדל מובהק סטטיסטית באיכות החיים או במדדי איכות חיים ספציפיים למחלה.
ממצאי הסקירה מעידים כי בחולים עם מחלה כרונית שאינה ממארת, טיפול פליאטיבי מלווה בירידה בהיקף הפניות לקבלת שירותים רפואיים דחופים ובעומס התסמינים, אך ללא שיפור משמעותי באיכות החיים של החולים.
JAMA. 2020;324(14):1439-1450