סימנים ותסמינים עיניים של מחלת תריס עינית (Thyroid Eye Disease) נותרים לעיתים קרובות מעבר לשלב הפעיל של המחלה, כאשר חולים רבים ממשיכים לסבול מהפרעות פסיכיאטריות ואיכות חיים ירודה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך כנס ה-AACE.
המחקר הרטרוספקטיבי כלל נתונים מרשומות רפואיות אודות 714 חולים עם מחלת תריס עינית בדרגה בינונית-עד-חמורה. מבין אלו, 281 חולים (39%) אובחנו עם מחלה פעילה, כפי שהוגדר לפי מדד CAS (Clinical Activity Score) של 3 נקודות ומעלה, כאשר 307 חולים (43%) אובחנו עם מחלה לא-פעילה, אשר הוגדר כמדד CAS של 0-1 נקודות. חולים עם מדד CAS של 2 נקודות לא נכללו במחקר.
חולים עם מחלת תריס עינית לא-פעילה אובחנו בגיל מעט צעיר יותר (43.8 לעומת 46.1 שנים, p=0.031). בעת הסקר, שיעור החולים עם מחלת תריס עינית חמורה עמד על 5% מאלו עם מחלה לא-פעילה לעומת 25% מהחולים עם מחלה פעילה (p<0.001). מדד CAS הממוצע עמד על 0.5 באלו עם מחלה לא-פעילה, בהשוואה ל-4.1 נקודות באלו עם מחלת תריס עינית פעילה (p<0.001). לא תועדו הבדלים משמעותיים בתפקודי התריס, הרגלי עישון, או משך מחלת תריס עינית.
יובש עיני היה התסמין העיני הנפוץ בשתי הקבוצות ותואר ב-77% מהחולים עם מחלה לא-פעילה ו-92% מאלו עם מחלה פעילה. בחולים עם מחלת תריס עינית לא-פעילה, התסמינים העיניים הנפוצים הבאים היו בלט עיני (56%), דמעת (43%) ובצקת רקמות רכות (42%).
בעיות פסיכיאטריות תועדו ב-37% מהחולים עם מחלת תריס עינית פעילה וב-36% מאלו עם מחלה לא-פעילה, הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית בין הקבוצות אך גבוה יותר משמעותית מהשיעור באוכלוסיה הכללית בארצות הברית (19%). באופן ספציפי, חרדה תועדה ב-28% מהחולים עם מחלה פעילה וב-26% מאלו עם מחלה לא-פעילה, בהשוואה ל-19% מאלו באוכלוסיה הכללית. דיכאון תועדה ב-19% ו-17% מהחולים, בהתאמה, בהשוואה ל-7% מאלו באוכלוסיה הכללית.
ממדד איכות החיים לפי סולם Likert עלה כי בחולים עם מחלת תריס עינית לא-פעילה תועד מדד של 3.6 נקודות ובאלו עם מחלה פעילה תועד מדד ממוצע של 4.7 נקודות. כל תתי המדדים – עבודה/לימודים, חיי חברה, פעילויות יומיומיות, נהיגה ובריאות נפשית – עמדו על 3.1 נקודות ומעלה באלו עם מחלה לא-פעילה ועל 4.1 נקודות ומעלה באלו עם מחלה פעילה. בריאות נפשית הייתה המדד שהושפע באופן הבולט ביותר בחולים עם מחלת תריס עינית לא-פעילה ופעילה (3.6 ו-4.6, בהתאמה).
ממצאי המחקר מעידים כי מחלת תריס עינית כרונית עלולה לפגוע באיכות החיים של החולים בטווח הארוך, גם כאשר מדובר במחלה לא-פעילה.
מתוך כנס ה-AACE
לידיעה במדסקייפ