מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-AAOS (American Academy of Orthopaedic Surgeons), עולה כי גם שנה לאחר שבר, עד אחד מכל חמישה חולים עשוי לסבול מהפרעות שינה, ועם איכות שינה ירודה ייתכנו בעיות נפשיות.
החוקרים מסבירים כי לעיתים קרובות מייחסים בעיות שינה לכאב עקב פציעה חדה, או לטיפול תרופתי שמקבל החולה. תרופות נרקוטיות עשויות להשפיע על מחזור השינה של המטופלים, וכך גם תרופות אחרות. עם זאת, מהמחקר עולה כי גם זמן רב לאחר השבר ולאחר סיום הטיפול התרופתי, חולים רבים עדיין סובלים מבעיות שינה, ואלו מצויים בקורלציה עם חסרים רגשיים.
החוקרים בחנו באופן פרוספקטיבי את המצב התפקודי של 1,095 חולים לאחר שברים שונים, כולל שבר של ההומרוס הפרוקסימאלי (111 חולים), רדיוס דיסטאלי (440 חולים), עצם הטיביה (109 חולים) ושבר קרסול (435 חולים).
החוקרים התבססו על כלים תקפים, עם מדד DASH (Disabilities of Arm, Shoulder, and Hand) בחולים עם שבר של הומרוס פרוקסימאלי ורדיוס דיסטאלי, ועל מדד SMFA (Short Musculoskeletal Functional Assessment) להערכת חולים עם שבר טיביה וקרסול. המשתתפים עברו הערכות לאחר 3, 6 ו-12 חודשים מהפציעה.
צוות החוקרים מצא בשלבי ההחלמה הראשונים של השבר כי ה המצב התפקודי והן המצב הנפשי קשורים עם איכות שינה ירודה. לאחר 12 חודשים, זוהה קשר בין המדד הרגשי לפי SMFA ובין שינה ירודה. כמו כן, לאחר שינה נמצא קשר בין מדד SF-36 Mental Health Index לחולים עם שבר רדיוס דיסטאלי (p=0.001). שיעורי ההפרעה בשינה לאחר 12 חודשים עמדו על 18% לאחר שבר הומרוס פרוקסימאלי או עצם הטיביה, 8% עם שבר רדיוס דיסטאלי ו-11% עם שבר קרסול.
למרות שהחולים יכלו לתפקד לאחר 12 חודשים, רבים עדיין סבלו משינה ירודה. המצב התפקודי שלהם היה טוב, אך הבריאות הנפשית של חולים עם הפרעות שינה הייתה ירודה.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-AAOS
לידיעה במדסקייפ