ג’ורנאל קלאב, מגזין 402: מחקר CHARM, המחקר הגדול ביותר שנעשה עד היום במטופלים עם אי ספיקת לב, מצא שטיפול בחוסמי הרצפטור לאנגיוטנסין II עשוי להפחית את שיעור התחלואה והתמותה מסיבות קרדיו-וסקולריות בקבוצת מטופלים זו.

מחקרים אקראיים ומבוקרים הראו שבמטופלים עם אי-ספיקת לב והפחתה במקטע הפליטה (ejection fraction) של חדר שמאל, טיפול במעכבי ACE (angiotensin-converting-enzyme inhibitors), חוסמי בטא, ובמקרים מסוימים spironolactone, מביא לשיפור משמעותי בתסמינים ובתוחלת החיים במטופלים אלו.

ממצאים אלו הביאו לשימוש נרחב בתרופות אלו באוכלוסיית המטופלים המתאימה. תוצאות המחקרים תורגמו גם לתוצאות קליניות, ומחקרים אפידמיולוגיים הראו ירידה בתמותה במטופלים עם אי-ספיקת לב בעקבות הטיפול התרופתי המשולב.

למרות הצלחות אלו, שכיחות אי-ספיקת לב ממשיכה לעלות, בעיקר כתוצאה מהזדקנות האוכלוסייה, משכיחות גבוהה של יתר לחץ דם, מחלת לב איסכמית או שתיהן. שתי מחלות אלו מהוות את גורמי הסיכון העיקריים לאי-ספיקת לב. אי-ספיקת לב היא הסיבה השכיחה ביותר לאשפוזים מעל גיל 65.

פיתוח תרופות שחוסמות את הרצפטור לאנגיוטנסין II מסוג 1 (angiotensin II type 1 receptor blockers) מספקות דרך ייחודית לעיכוב מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון (renin-angiotensin-aldosterone).

חוסמי הרצפטור לאנגיוטנסין טומנים בחובם אפשרות לשיפור התוצאות הקליניות במטופלים עם אי ספיקת לב מעבר למה שהושג עם מעכבי ACE בלבד, כמו כן, הם מספקים חלופה למטופלים עם חוסר סבילות למעכבי ACE.

מטרת מחקר זה הייתה לבחון האם תרופות אלו מפחיתות את התחלואה והתמותה מסיבות קרדיו-וסקולריות במטופלים עם אי-ספיקת לב.

שלושה מחקרים מקבילים, אקראיים כפולי-סמיות ומבוקרים השוו בין הטיפול ב- candesartan לפלצבו בשלוש אוכלוסיות שונות:

א.      מטופלים עם מקטע פליטה של חדר שמאל נמוך מ-40% ושאינם נוטלים מעכבי ACE משום חוסר סבילות לתרופה;

ב.      מטופלים עם מקטע פליטה נמוך מ-40% שנוטלים מעכבי ;ACE

ג.       ומטופלים עם מקטע פליטה גבוה מ-40%.

בסך הכל השתתפו במחקר 7,600 מטופלים שהוקצו אקראית לקבלת טיפול בקנדסרטן, שטוטר עד למינון מטרה של 32 מ”ג, או פלצבו והיו במעקב לפחות שנתיים.

התוצאה העיקרית שנבחנה בתוכנית המחקר הכוללת היתה שיעור התמותה מכל הסיבות. בכל אחת מזרועות המחקר נבחנו גם שיעור התמותה מסיבות קרדיו-וסקולריות ואשפוזים בשל אי-ספיקת לב כרונית. זהו המחקר הגדול ביותר שנעשה עד היום במטופלים עם אי-ספיקת לב.

תקופת המעקב החציונית היתה כ-38 חודשים. 23% מקבוצת הקנדסרטן ו-25% מקבוצת הפלצבו נפטרו, בקבוצת הטיפול היתה פחות תמותה מסיבות קרדיו-וסקולריות, 18% לעומת 20% בקבוצת הפלצבו יחס סיכון משמעותי סטטיסטית של 0.88. כמו כן נצפו פחות אשפוזים בשל אי-ספיקת לב כרונית מאשר בקבוצת הפלצבו באופן משמעותי ומובהק סטטיסטית, 20% לעומת 24%.

שכיחות המקרים החדשים של סוכרת היתה אף היא נמוכה יותר בקבוצת הטיפול בהשוואה לקבוצת הפלצבו, השפעה שנמצאה גם במחקרים גדולים אחרים שבחנו טיפול במעכבי ACE וחוסמי הרצפטור לאנגיוטנסין.

לא היו הבדלים משמעותיים בתוצאות בין מטופלים שנטלו את הקנדסרטן בשלוש זרועות המחקר.

בהשוואה לקבוצת הפלצבו,יותר מטופלים שטופלו בקנדסרטן הפסיקו את הטיפול בשל חששות בנוגע לתפקוד כלייתי, לחץ דם נמוך והיפרקלמיה.

מתוצאות המחקר עולה שקנדסרטן עשוי לשפר הישרדות, בעיקר במטופלים עם מקטע פליטה נמוך מ-40%, ולספק תועלת קלינית במגוון רחב של מטופלים עם אי ספיקת לב סימפטומטית, כולל הפחתה במספר האשפוזים בשל אי ספיקת לב ומניעת סוכרת.

השפעה זו נמצאה עקבית עבור תמותה ותחלואה קרדיו-וסקולרית ללא תלות בטיפולים נוספים שניתנו במקביל, מקטע הפליטה, גיל ומין.

היעילות הקלינית של הטיפול בקנדסרטן, כפי שעולה מדיווח זה, עשויה לאפשר הפחתה נוספת של התחלואה והתמותה מסיבות קרדיו-וסקולרית בקבוצה ההולכת וגדלה של האוכלוסייה המזדקנת.

Effects of candesartan on mortality and morbidity in patients with chronic heart failure: the CHARM-Overall programme. Marc A Pfeffer. Lancet 2003 362: 759-66