בורסה היא כיס המכיל נוזל סינוביאלי. מטרתה להקטין חיכוך בין מבנים שונים כגון גידים, עצמות ועור. בורסות שטחיות ממוקמות בין העצם והעור שעל פניה. המאמר מתרכז בבורסיטיס של האולקרנון, הפיקה, תחת הפיקה והעקב.

נהוג לחלק את סוגי הבורסיטיס לחריף טראומתי, חריף מדמם, כרוני ללא זיהום, זיהומי.

בורסיטיס אקוטי טראומתי או מדמם: נובע ממכה ישירה לבורסה אשר גורמת לדימום. במקרים בהם יש פגיעה בקרישת הדם, יתכן דימום בבורסה גם ללא חבלה.

בורסיטיס כרוני: מיקרוטראומה כרונית היא הסיבה השכיחה ביותר לבורסיטיס שטחי. הסיבה היא חיכוך חוזר של רקמת הבורסה כנגד העצם אותה היא מכסה. השכיח ביותר הוא אולקרנון בורסיטיס, שכיח יותר בגברים ובעיקר באלו העובדים פיזית. אולקרנון בורסיסטיס מופיע גם בשיער של 7% בקרב מטופלי הדיאליזה ביד בה קיימת פיסטולה ורידית עורקית. הגורם לכך אינו ידוע.

פרהפטלר בורסיטיס הוא השני בשכיחותו במקרי הבורסיטיס. הגורמים לו הם כוחות הגזירה והלחיצה הכרוניים בין הפיקה לעור מעליה, המתרחשים בעיקר בעת כריעת ברך. מנגנון זה עלול לגרום גם לאינפראפטלר בורסיטיס, אך סוג זה נדיר למדי.

בורסיטיס תת עורי של העקב (Calcaneal) נגרם בעיקר מהנעלה לקויה או בליטה מסויידת אחורית של עצם העקב באחיזת גיד אכילס (Haglund deformity).

בורסיסטיס דלקתי: בדלקת על שם גאוט קיימת שקיעה של גבישים במפרקים. דלקת זו עלולה לגרום גם לבורסיטיס. סוג זה של בורסיטיס אינו שכיח. הבורסה מתנפחת באופן פתאומי ומתמלאת בגבישים של חומצה אורית. בורסיטיס עלול להיגרם גם במחלות מפרקים דלקתיות אחרות אך סוג זה נדיר למדי.

בורסיטיס זיהומי: אינו שכיח, עלול להיגרם מזיהום באיבר סמוך כמו למשל צלוליטיס, חדירה ישירה של הפתוגן לבורסה בטראומה או יאטרוגנית בניסיון לנקז בורסה. כמחצית ממקרי בורסיטיס זיהומי נגרמים במטופלים הלוקים במחלות כרוניות כמו סכרת, מחלות כליה כרוניות, אלכוהוליזים או במטופלים מוחלשי חיסון.

תסמינים: במקרים של בורסיטיס כרוני, מתלונן המטופל על נפיחות בבורסה, אך ללא כאב משמעותי. בסוגים אחרים של בורסיטיס, זיהומי או טראומתי חריף, גורמים לכאב משמעותי, רגישות למגע והגבלת בטווח התנועה. בורסיטיס זיהומי מאופיין בחום מקומי מוגבר של העור השטחי מעל הבורסה. 

אבחנה: באבחנה המבדלת, מעבר לסוגים שונים של בורסיטיס ,יש להבדיל ממצבים שונים המערבים את המפרק, זיהומי עור שונים וכדומה.

הדמייה: יש לעשות צילום אם באנמנזה ובבדיקה יש חשד לשבר, גוף זר, הסתיידויות או ליקוי גרמי מבני (למשל Haglund deformity). בדיקת על קול נדרשת כאשר קיימת תפיחות ניכרת של רקמה רכה בשל צלוליטיס וקשה להחליט האם יש מעורבות של הבורסה. בדיקת דופלר יכולה להועיל באבחנת בורסיטיס זיהומי או דלקתי בו קיימת זרימת דם מוגברת.

בדיקות דם: בחשד לבורסיטיס ספטי יש לבדוק ספירת דם. שקיעת דם, CRP וכן תרביות.

ניקור: בחשד לבורסיטיס ספטי יש לנקר את הבורסה ולשלוח את הנוזל לתרבית, צביעת גרם, ספירה, גלוקוז וכן לבדיקת קריסטלים. חבישת לחץ לאחר הניקור עשויה להוריד את הסבירות להצטברות חוזרת של נוזל. אם אין חשד לבורסיטיס זיהומי, לא מומלץ לנקר את הבורסה מחשש לגרום לזיהום.

טיפול: טיפול שמרני הוא המומלץ בבורסיטיס אקוטי טראומתי או מדמם. קירור מקומי, הרמת הגפה, מנוחה יחסית וטיפול אנלגטי רגיל. במקרים של הרחבה ניכרת של הבורסה מדימום, אפשר לבצע ניקור שיאיץ את מהלך הריפוי.

בבורסיטיס כרוני הנובע מגירוי חוזר מומלץ טיפול שמרני הכולל קירור מקומי, הרמת הגפה ושינוי הפעילות הגורמת לחיכוך המוגבר. חבישות מרפדות וחבישות לחץ עשויות אף הן להועיל. אין עדות כי הזרקת סטרואידים מחישה את מהלך הריפוי ולנוכח הסיכון בגרימת זיהום לבורסה, אטרופיה לעור ודהפיגמנטציה, מומלץ לא להזריק סטרואידים לבורסה. במטופלים הלוקים בבורסיטיס כרונית עקשנית וחוזרת, יש לשקול טיפול כירורגי בו כורתים את הבורסה (בניתוח פתוח או אנדוסקופי) ובמקרי הצורך את הבליטה הגרמית הגורמת לחיכוך.

בבורסיטיס דלקתי הנלווה למחלות ראומטיות או גאוט, מומלצים שאיבה של נוזל הבורסה והזרקת סטרואידים.

בבורסיטיס על רקע זיהומי, לאחר ניקור ושליחת הנוזל לתרביות, מומלץ להתחיל בטיפול אנטיביוטי. במקרים בהם המטופל מוחלש חיסון או יש חשד בזיהום סיסטמי מומלץ טיפול אנטיביוטי דרך הווריד. כאשר הטיפול האנטיביוטי אינו יעיל או במקרים של זיהום חוזר, או בנוכחות גוף זר, מומלץ טיפול כירורגי.

Kohdaee M. Common superficial bursitis. Am Fam Physician. 2017;95(4)224-233

הערות העורך: מטופלים רבים פונים לאורטופד בשל בורסיטיס. הפיתוי לתחוב מחט, לשאוב נוזל, להזריק סטרואידים הינו גדול, אך אינו מומלץ במקרים השכיחים יותר, הכרוניים או אלו המתלקחים לאחר גירוי או טראומה. הרגעת המטופל, מניעת החיכוך החוזר וחבישה מרפדת או אמצעים מרפדים אחרים יעזרו לא פחות. לעומת זאת, במקרי זיהום, ההתייחסות כמובן אגרסיבית יותר וכוללת ניקור, תחילת טיפול אנטיביוטי ובמקרים סוערים אשפוז לטיפול אנטיביוטי דרך הווריד.