חדשות

האם יש מקום להגדיל את מרווחי הזמן בין בדיקות הדמיה להערכת מיקרואדנומה היפופיזרית שאינה מפרישה הורמונים? / הערת עורך תחום היפופיזה, דר' עמית עקירוב (J Clin Endocrinol Metb)

18/10/2021

 

בחולים בהם אובחנה מיקרואדנומה היפופזרית שאינה מפרישה הורמונים וזוהתה בבדיקת הדמיה בתהודה מגנטית, ניתן לדחות את בדיקת ההדמיה הבאה עד לאחר שלוש שנים מהבדיקה הראשונה, במידה והאדנומה אינה קרובה לכיאזמה האופטית, אינה גורמת ללחץ על מבנים סמוכים ואין עדות לחסרים חדשים של הורמוני היפופיזה.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים רבים אודות המאפיינים הקליניים והמהלך הטבעי של מיקרואדנומות היפופיזריות שאינן מפרישות הורמונים. כעת הם ביקשו לבחון את המהלך הטבעי של אדנומות אלו ולקבוע אם ניתן להגדיל את מרווח הזמן בין בדיקות הדמיה במעקב אחר חולים אלו.

 

המחקר הרטרוספקטיבי כלל נתונים אודות חולים עם אבחנה בין השנים 2006 עד 2021 של מיקרואדנומה היפופיזרית שאינה מפרישה הורמונים. החוקרים אספו מידע אודות התסמינים בעת האבחנה, תפקוד ההיפופיזה וגודל הגידול שינוי של 2 מ"מ ומעלה בגודל האדנומה, כפי שנקבע לפי בדיקת הדמיה בתהודה מגנטית, הוגדר כשינוי משמעותי בגודל האדנומה.

 

מדגם המחקר כלל 347 משתתפים, כאשר למרות שלא תוארו מקרים של תסמינים משנית לאפקט מסה או חסר משמעותי של הורמוני היפופיזה, מרבית החולים דיווחו על כאבי ראש (78.4%) ועייפות (70.0%). חסר הורמוני היפופיזה לא היו נפוצים, כאשר היפוגונאדיזם היה החסר הנפוץ ביותר (5.1%).

 

לאורך חציון מעקב בדיקות הדמיה של 29 חודשים תועדה גדילה של האדנומה ב-8.1% מהמקרים עם שיעורי היארעות גדילה אדנומה של 2.1 מקרים ל-100 שנות-אדם ומרווח זמן ממוצע עד לגדילה של האדנומה של 38.1 חודשים. החוקרים מדגישים כי היקף העליה בגודל האדנומה היה קטן וכי שינוי זה בגודל האדנומה לא לווה בהתפתחות חסר חדש של הורמוני היפופיזה או הפרעות ראיה.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי במקרים בהם מאובחנת מיקרואדנומה היפופיזרית שאינה מפרישה הורמונים, אינה מאיימת על מבני הראיה או מבנים סמוכים ואינה גורמת לחסרים חדשים של הורמוני היפופיזה, ניתן לדחות את מועד ביצוע בדיקת ההדמיה הבאה עד שלוש שנים לאחר בדיקת ההדמיה הראשונית.

 

J Clin Endocrinol Metb. Oct 14, 2021

 

הערת עורך תחום היפופיזה, דר' עמית עקירוב:

 

אמנם מדובר במחקר רטרוספקטיבי על מגבלות מחקרים מסוג זה, אך מאחר והנתונים אודות המהלך הטבעי והיקף המעקב הנדרש במקרים בהם מזהים מיקרואדנומות היפופזריות שאינן מפרישות הורמונים, יש לתוצאות אלו משמעות רבה, בעיקר לנוכח העובדה כי ניתן לזהות באקראי אדנומה היפופיזרית קטנה ב-10% עד 20% מהנבדקים באוכלוסיה הכללית. בעוד שהנחיות קודמות תמכו בהשלמת בדיקת הדמיה להערכת שינוי בגודל האדנומה לאחר שנה, מהמחקר הנוכחי עולה כי הסיכוי לעליה בגודל האדנומות הוא קטן מאוד וניתן לדחות את בדיקת ההדמיה הבאה עד שלוש שנים מהבדיקה הראשונה, במידה והאדנומה אינה מסכנת מבנים סמוכים או גורמת הפרעה הורמונאלית.

 

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<