מאמרי מערכת

מה למדנו ממחקר GIOTAG ? / מאמר דעה אורח מאת ד''ר מיה גוטפריד

06/02/2019

סרטן הריאות באופן כללי היא אחת המחלות השכיחות בתחלואה הסרטנית וסוג הסרטן הקטלני ביותר ומהווה את גורם התמותה העיקרי בקרב הגידולים. המספרים מדברים על כ-2.09 מיליון נשים וגברים שמתים ממנו בשנה בכל שנה, בישראל לבדה כ-2,200 איש מאובחנים כחולים חדשים בכל שנה. בחלוקה שבין גברים לנשים, בקרב גברים בישראל זהו הסרטן הקטלני ביותר (21.8% מכלל מקרי המוות מסרטן) ובנשים מהווה 11.5% מכלל מקרי המוות מסרטן. אלא שלא מדובר במחלה אחת כוללת וקיימים מגוון סוגים שונים של סרטן ריאות - לכל אחד מהם יש שיטת טיפול ספציפית משלו. 

כך לדוגמא סרטן ריאות של התאים הלא קטנים (NSCLC) הוא הביטוי הנפוץ ביותר של סרטן ריאות, ומהווה 85% מכלל המקרים. בתאי סרטן ריאה אלה ניתן לעתים למצוא מספר גנים שעברו 'מוטציה' הגורמת לתאים להתנהג באופן חריג. אחד מהגנים הללו נקרא EGFR, מוטציה הנמצאת בקרב כ-15% מהחולים בסרטן ריאה. חולים אלה הם בעלי פרופיל מיוחד ביחס לחולים בסרטן ריאה באופן כללי, כאשר לרוב מדובר בחולים (ויותר בנשים) אשר לא עישנו מעולם.

עד לפני כעשור החולים בסרטן ריאות טופלו בכימותרפיה, טיפול שלא התאים בהכרח לכל המטופלים. לאור ההבנה של מאפייני ה-DNA ובעקבות זאת פיתוח תרופות ביולוגיות ממוקדות מטרה, בעשור האחרון הצלחנו לשפר משמעותית את אורך החיים ואיכות החיים של המטופלים.

 

פריצת הדרך של העשור האחרון שכאמור באה לידי ביטוי בפיתוח התרופות הביולוגיות ממשיכה בשנים האחרונות. רק לאחרונה מחקר שנערך בקרב חולים בעולם האמיתי (ולא בתנאים מבוקרים של ניסוי קליני) הראה הכפלה של משך הזמן של הטיפול הביולוגי ודחיית הטיפול הכימותרפי, בקרב חולי סרטן ריאות מסוג תאים לא קטנים (NSCLC).

 

מחקר GIOTAG שתוצאותיו הוצגו בנובמבר האחרון בכנס אונקולוגי בינ"ל בסינגפור והיווה מחקר על תיקי מטופלים ממרכזים רבים בעולם, הראה כי השימוש בג'יוטריף (אפטיניב) ולאחריו טגריסו (אוסימרטיניב) בחולי סרטן ריאות, נמצא יעיל בעיכוב הטיפול בכימותרפיה בכ-28 חודשים בקרב כ-50%-70% מהחולים. במסגרת המחקר שנערך בחולים עם NSCLC בשלב מחלה מפושט אשר בגידול נמצאה מוטציה EGFR, ולאחר מכן התפתחה מוטציית העמידות, אשר שכיחה בכ-50%-70% מהחולים T790)) הוחל טיפול בג'יוטריף ולאחריו (כשנוצרה עמידות) טגריסו באופן רציף. כאמור נראתה הכפלה של משך הזמן של הטיפול הביולוגי ודחיית הטיפול הכימותרפי בכ-28 חודשים (מעל לשנתיים), 31.3 חודשים בחולים שהיו במצב תפקודי טוב ושלוש שנים במטופלים שנשאו את מוטציית ה-EGFR השכיחה ביותר (del19) והיו במצב תפקודי טוב.

התוצאות הללו מספקות תובנות רבות לגבי השימוש בטיפול הביולוגי, המסתכלות מעבר לקו הטיפולי הראשון כדי למקסם את ההשפעה הכוללת לטווח הארוך של טיפולים מוכווני מטרה ב-NSCLC. עם יותר אפשרויות טיפול ממוקדות שהופכות להיות יותר ויותר זמינות, חשוב להבין את ההשפעה של קווי טיפול רבים של טיפולים מוכווני מטרה, ולתכנן אסטרטגיה טיפולית ארוכת טווח מרגע אבחון המחלה.

כאשר אנחנו בוחנים את המחקרים החדשים והתקדמות הטיפול, אנחנו בהחלט רואים תרומה להארכת חייהם של החולים ללא התקדמות המחלה, לצד שיפור באיכות חייהם. מדובר בחלק ממגמה הדרגתית של הפיכת התפיסה הטיפולית בסרטן בכלל ובסרטן ריאות בפרט.

 

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<