מאמרי מערכת

האם יילודיי IVF סובלים מפוסט-טראומה?/מאמר אורח מאת חגית בן שחר (*)

24/05/2017

היא נכנסה בצעד בטוח. קומתה ממוצעת, עגלגלה לבושה במיטב האופנה. אישה בכל הווייתה. איזו נוכחות! לרגע נאלמתי.

מסתבר שכבר אחת-עשרה שנים און אנד אוף היא מטופלת מטיפולי פוריות. בעוד חודשיים ימלאו לה ארבעים וחמש שנים. הרופא שלה הודיע לה באופן חד-משמעי שאחרי ארבעים וחמש הוא לא מוכן לטפל בה. זהו מבחינתו. "נותרו לי חודשיים... אני צריכה לגייס את כל התותחים... להשתמש בכל הדרכים... לכן הגעתי אלייך".

התגייסתי למשימה. מתוך ידיעה ברורה שהזמן העומד לרשותנו הוא מועט ביותר. גבול הארבעים וחמש הקרוב ריכך בה עמדות שעד כה ניצבו בתוכה איתנות. לראשונה הסכימה לתרומת ביצית. "אין לי ברירה... אחרת כל האחת-עשרה שנים הללו ירדו לטמיון".

ליוויתי אותה בהכנות לתרומה, הטלטלות הרגשיות שחוללו ההורמונים המשתנים לא נתנו לה מנוח. "מזל שבן-הזוג שלי כבר מתורגל ולא לוקח את ההתפרצויות שלי באופן אישי. הוא פשוט 'צולל' ומחכה שאני האמיתית תחזור".  הצפייה להיריון הייתה עבורה הפעם כמעט בלתי נסבלת. ואז באחד הבקרים שלחה אלי הודעה: 'אנחנו בהיריון!!! אני לא מפסיקה לבכות. אני יכולה לבוא?'.

ההיריון דרש מהם כוחות נפשיים. בדיקות חוזרות ונשנות, שמירת היריון, אשפוזים, לידה מוקדמת ופגות. הם נתנו את כל מה שהיה להם ועוד. הרצון הבלתי מתפשר שלהם, בעיקר שלה, בילד חצה כל מכשול. הם השכילו לדבוק זו בזה למרות הכול. כאישה וכמטפלת המפגש איתם השאיר אותי ללא מילים ועם עוצמה פנימית עמוקה.

 

ב- 25 ביולי שנת 1978 נולדה באנגליה לואיז בראון, ((Louise Brown תינוקת המבחנה הראשונה. מאז אותה פריצת דרך נולדו ברחבי העולם מיליוני תינוקות יילודיי הפריה חוץ-גופית, (IVF In Vitro Fertilization). זוגות, נשים חד-הוריות ומשפחות חד-מיניות בכל העולם זוכים להגשים חלום – ללדת בזכות טכנולוגיה זו. מיליונים רבים של נשים וגברים זוכים לאושר בזכות טכנולוגיית הפריון על גווניה. לכאורה נוסחה מנצחת.

אלא שטיפולי הפוריות גובים מחירים.

דיווחים על מומים מולדים היו הראשונים להגיע. יש הרואים קשר אפשרי בין הזרקת הזירעון לביצית (ICSI) לבין סיכון גבוה יותר למומים מולדים אצל היילודים מהפרוצדורה הזו. יש לזכור שמדובר במספרים קטנים יחסית. (Davies, 2012).

רק לאחרונה התבשרנו ממחקר ארוך טווח ורב-משתתפים שהתקיים בסורוקה, באר-שבע, שבקרב יילודי IVF קיים סיכון רב יותר (פי 2.5- 3) להתפתחות סרטן וגידולים ממאירים של הילדות (Pediatric Cancers) מאשר בקרב יילודי הרשאת ביוץ  או הפריה טבעית. (Wainstoch et. al., 2017). מחקר ישראלי זה הצטרף למחקרים עם מחשבות או תוצאות דומות שהתקבלו בשנים האחרונות בשוודיה (2010Kalle'n et. al., ), נורווגיה (Myhre Reigstad, 2016) וארצות נוספות. ניתן כנראה להתייחס למגמה המצביעה על קשר מסוים בין יילודי טכנולוגיית ההפריה לבין סרטן. החוקרים אינם יודעים להסביר את הקשר. לצד הסרטן ומחלות נוספות פנו המחקרים לאפיוני אישיות נוספים.

מחקרים רבים מצאו שלא קיים הבדל בהתפתחות הקוגניטיבית בין ילדים שנוצרו ב-IVF לבין ילדים שנוצרו באופן טבעי. אחרים הצביעו על פער אפשרי בקרב יילודי IVF  בגילאי בית הספר בהסתגלותם החברתית וביכולת ההבעה העצמית שלהם סביב חרדה, דיכאון ואגרסיות. נמצא פער בבשלות הרגשית לרעת יילודיי ה-IVF שחוו דילול עוברים. מתוכם, הסתמן, שבנים וילדים להורים מבוגרים נמצאו בסיכון גבוה יותר לפתח קשיים רגשיים אלו. Levy – Shiff et. al., 2010)).

ההתפתחות המוטורית של יילודי טכנולוגיות הפריון ART (הזרעה מלאכותית, IVF ופונדקאות) עשויה להיות מעוכבת ב-6 החודשים הראשונים לחייהם, אך הם עתידים  לסגור פערים עם יילודי הפריה הטבעית. (Yukiko et al, 2004).

באוניברסיטת קולומביה ניו-יורק הניחו, מתוך מדגם עצום שמנה 5.9 מיליון נבדקים, שקיימת אפשרות שיילודי IVF עשויים להיות בסיכון גבוה (כמעט כפול מילדים שנוצרו מזיווג טבעי) לאוטיזם. (Davies, 2015). 

החוקרים הצביעו על מגמות, איש מהם איננו מסביר אותן. יש המניחים שהבעיה בהורות מגוננת וחרדה, אחרים מניחים שתאי המין של ההורים שלא הצליחו להרות ללא התערבות טכנולוגית, מכילים גנים פגומים היוצרים צאצאים עם תחלואים. יש התולים את המקור לשיבושים בגילאי ההורים: אבות או אימהות מבוגרים וגם להיפך, אימהות צעירות. אחרים מניחים שהטכנולוגיה אגרסיבית מדי בעיקר ה- ICSI ועוד. מאחר ולא ניתן לבודד את השפעת התהליך הטכנולוגי עצמו, מחרדה הורית ומשתנים רבים נוספים תוצאות המחקרים נותרו ללא המלצות לפעולה.

 

כאשת טיפול המתמקדת בטיפול ומניעה של טראומת לידה אני מבקשת להביא בפניכם אפשרות נוספת. מבחינתי יילודי טכנולוגיות הפריון מועדים לעבור במהלך חייהם הפרה והפרינטאליים מספר מצבים ותהליכים בעלי פוטנציאל טראומטי. להנחה זו הגעתי מתוך מפגשים רבים עם מבוגרים וילדים שעיבדו מחדש את התקופה העוברית והתהליך הלידה שלהם.

אמנם, התהליכים שאנו חווים במהלך התקופה העוברית ובמהלך הלידה אינם חלק מהזיכרון המפורש. אך הזיכרון המובלע שלנו זוכר. הגוף זוכר. הגוף של יילודי טכנולוגית הפריון עשוי לזכור השתרשות ברחם שחווה אובדן וכאב. עשוי לזכור היריון בגופה של אם חרדה ומודאגת שמעביר אליו הורמוני דחק ברמה שהשלייה כבר לא מסוגלת לבלום. עשוי לזכור סכנת חיים בעקבות דימומים וקשיים נוספים. עשוי לזכור היריון מרובה עוברים או לחלופין דילול של חלק מאחיו ואחיותיו. עשוי לזכור יציאה לעולם קטן ולא-בשל בלידה מוקדמת. עשוי לזכור שהיה של מספר שבועות או חודשים בפגיה. עשוי לזכור ניתוחים ואשפוזים. יילודים אלו חייבים להילחם על חייהם לאורך חודשי חייהם הראשונים כל כך הרבה פעמים. לא פשוט!

כשהעובר נתון בסכנה וקיים איום על בטחונו  אין לו לאן לברוח או להסתתר. לא נותר לו אלא להתמודד עם הפגיעה. עומדים לרשותו מנגנוני הגנה פסיכו-מוטוריים ראשוניים ובסיסיים מאוד. הוא יכול להתכווץ או/ להתנתק. (צ'מברליין, 1992, 166-170). לכיווץ או להתנתקות במשך תקופה ישנו מחיר עצום.

עד כמה טראומה בתקופה הפרה והפרינטאלית יכולה להיות הרסנית?

יכולה גם יכולה! במקום להכביר במילים הנה סיפור מקרה נוסף:

ערב חג הפסח הגיעו רעות ואודי בן-זוגה למיון יולדות עקב פקיעת מים. הערכת משקל של העובר הניחה שמדובר בעובר השוקל כ-4 ק"ג. הצוות פותח בהרשאת לידה. הכאבים היו בלתי נסבלים. שעות על גבי שעות של צירים צפופים והלידה תקועה. הצוותים התחלפו מספר פעמים. כל משמרת עם רעיונותיה: אולי לדחוף? אולי למשוך?אחרי למעלה מיממה וחצי הגיעה רעות לאפיסת כוחות, היא החלה לוותר. רק אז הריצו אותה לניתוח קיסרי חירום.

חגי שקל הרבה מעבר למשקל המוערך. הוא בכה ללא הרף ובכל פעם שחיבקו אותו הוא בכה אף יותר. מסתבר שבמהלך הלידה נשברו בגופו מספר עצמות. איש לא התריע. רק כעבור חודש מהלידה אחות טיפת חלב שאלה בתמימות למראה הכתמים הכחולים על גפיו.

ככל שחלפו השנים נראה שהתפתחותו המוטורית של חגי הייתה תקינה. אך רגשית הוא סבל מפוביות, התקפי זעם והימנעויות. הוא התקשה לפתח קשרים חברתיים. בגיל 3.5 אובחן כסובל מ-PDD NOS (Pervasive Developmental Disorder Not Otherwise), הפרעה התפתחותית נרחבת לא משויכת, על הרצף האוטיסטי עם תפקוד גבוה.

פגשתי אותו בגיל 6.5 הוריו הניחו שהפוביות, ההימנעויות והתקפי הזעם מהם סבל מקורם בלידה הטראומטית אותה חווה. נפגשנו אחת לשבוע במשך כעשרה חודשים. במהלך הטיפול עיבדנו את חוויית הלידה שלו באמצעות משחק, מגע ושיחה. לקראת סיום הטיפול אובחן חגי מחדש. נמצא שהוא יצא מהספקטרום האוטיסטי.

מבחינתי, הוא לא היה שם מלכתחילה. הוא סבל מפוסט-טראומה בעקבות הלידה הקשה שחווה. כוחות ה"אני" (Self) שלו קרסו. קריסה שהתבטאה בקשיים פן הרגשי, החברתי והשפתי.

מאז חלפו מספר שנים. חגי ילד אהוב על חבריו, משוחרר ושמח.

סיפורו של חגי מיוחד. הודות לנחישותם ולפתיחותם של הוריו נוצרה דרך להחלמה וריפוי לחגי עצמו, להוריו ולמשפחה כולה מחוויית הלידה הטראומטית שחוו.

חגי ורעות אינם לבד. לידה טראומטית ברמות שונות הינה חוויה נפוצה. מאחר וטראומה הינה חוויה סובייקטיבית ומאחר והנושא עדיין לא מספיק מוכר ומדובר קשה להעריך במספרים. מניסיוני מדובר באחוזים גבוהים מהלידות בהם התינוקות, האימהות והאבות נפגעים.

חגי חווה היריון מיטיב, מזין וקשוב ובכל זאת קרס לתוך עצמו בעקבות לידה פולשנית ופוגענית שחווה. מה יגידו מי שכבר מרגע ההיווצרות שלהם הם עשויים לחוות טראומות?

קורטיזול מוכר "כהורמון הדחק" השפעתו משמעותית על המוח ועל המטבוליזם. לרוב רמתו עולה אצל אנשים המצויים במתח נפשי. אבל אצל אנשים שסבלו מפוסט-טראומה רמת הקורטיזול בגופם דווקא יורדת. איך הדברים מסתדרים?

קמצוץ של קורטיזול עשוי לעזור לנו לחצות מצבים קשים. אבל כמות מאסיבית שלו עשויה להסב נזקים פיזיולוגיים בגוף. על מנת לאפשר לגוף לשרוד אחרי טראומה משמעותית (בין אם טראומה מאסיבית חד-פעמית או מתמשכת) הגוף מאפשר שינוי אפיגנטי מדהים ומוריד את רמת הקורטיזול מתחת לנורמה לנפגעי פוסט-טראומה ובכך מאפשר להם לשרוד.

ריצ'ל יהודה ועמיתיה הכירו את "הטריק" האפיגנטי המדובר. הם בדקו את רמתו בגופם של 38 תינוקות שנולדו לאימהות שסבלו מפוסט-טראומה בעקבות מתקפת הטרור על מרכז הסחר העולמי  ב-11 בספטמבר בניו-יורק. רמת הקורטיזול בגופם של התינוקות הללו הייתה נמוכה. היא נותרה נמוכה גם בהמשך. ילדים אלו נותרו חרדתיים ורגישים מאוד לשינויים. הם בעצם סבלו מפוסט-טראומה בעקבות אירוע אקוטי שחוו כעוברים. פוסט-טראומה זו מלווה אותם עדיין, שנים אחרי לידתם. (מועלם, 2014, 69 – 70,  Yehoda et al, 2005).

יילודי טכנולוגיית הפריון עשויים לשרוד מערך מורכב של אירועים העשויים להיות עבורם טראומטיים בזה אחר זה. טראומה רב פעמית זו עשויים לפגוע בחוסנם. עשויים גם לשבש ולשנות מבנים והרכבים במוחם.

שווה לבדוק את רמת הקורטיזול  בגופם של יילודי טכנולוגיית הפריון. אפשר שתיווצר אפשרות חדשה לטיפול – פוסט-טראומה שאותה ניתן לעבד ולשחרר כבר בגילאים הצעירים. ולמי שמאמין כמוני בקשר ההדוק בין הגוף והנפש אולי נוכל למנוע מעט סבל ומחלות מיילודיי טכנולוגית הפריון וממשפחותיהם. אולי הסרטן למיניו, הפערים בהבשלה הרגשית, האוטיזם ותחלואים נוספים מהם הם סובלים לפחות חלקם מקורם בפוסט-טראומה רב שכבתית ממנה הם סובלים?

מי יודע?

(*) הכותבת: חגית בן-שחר (MA)– מהמובילות בישראל בטיפול ומניעה של טראומת לידה, חוקרת עצמאית. מייסדת ומנהלת את 'צפרא' – מרחב לימוד וחקר הפסיכולוגיה של ראשית החיים. מרצה ותיקה ומבוקשת באקדמיה ומחוצה לה. מחברת 'השחר של העידן השלישי' העוסק במיניות ומגדר ושוקדת כיום על ספר נוסף העוסק בראשית החיים וההיסטוריה של הלידה.

 מקורות

מועלם, ש'. (2014). ממי ירשת את זה. איך הגנים שלנו משנים את החיים והחיים משנים את הגנים שלנו. רמות השבים: אריה ניר.

צ'מברליין, ד., ב., דר' (1992), תינוקות זוכרים לידה, הוצאת "אח".

Davies. M. Ph. D. et. al. (5 May 2012). Reproductive Technologies and the Risk of Birth Defects. The New England Journal of Medicine. http://www.nejm.org/doi/pdf/10.1056/NEJMoa1008095

Davies, M. (23 March, 2015). IVF Babies 'may be twice as likely to develop autism' study claims. Online, Health.  http://www.dailymail.co.uk/health/article-3007598/IVF-babies-twice-likely-develop-autism-study-claims.html

Kalle'n, B. et. al. (July 2010). Cancer Risk in Children and Young Adults Conceived by In Vitro Fertilization. Pediatrics. http://pediatrics.aappublications.org/content/early/2010/07/19/peds.2009-3225

Levy – Shiff et. al., ( 7 June, 2010). Medical, cognitive, emotional, and behavioral outcomes in school-age children conceived by In-Vitro Fertilization .Taylor & Francis Online.  http://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1207/s15374424jccp2703_8

Myhre Reigstad, M. MD.et. al.  (March, 2016) .Risk of Cancer in Children Conceived by Assisted  Reproductive Technology.  Pediatrics. V. 137, n.3.

Wainstock, T. Walfisch, A. Shoham-Vardi, l.  et. al. (March, 2017). Fertility treatments and pediatric neoplasms of offspring: results of a population-based cohort with a median follow-up of 10 years.  American Journal of Obstetrics & Gynecology.

Yehoda, R. at al. (2005). Transgenerational Effects of Posttraumatic Stress Disorder in Babies of Mothers Exposed to the World Trade Center Attacks during Pregnancy. Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism. 10.1210/jc.2005-0550

Yokiko, N. et al. (2004). Physical and mental development of children after in-vitro fertilization and embryo transfer.  Reproductive Medicine and Biology ; 3: 63 – 67 http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1447-0578.2004.00054.x/pdf

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<