חדשות

עדויות חדשות תומכות בהשראת לידה אלקטיבית בשבוע 39 בנשים מסוימות בסיכון נמוך (Obstet Gynecol)

16/07/2019

 

מנתונים חדשים משני מחקרים שפורסמו בכתב העת Obstetrics and Gynecology עולה כי יש תועלת להשראת לידה אלקטיבית לאחר 39 שבועות הריון בנשים בסיכון נמוך, אשר כבר ילדו בעברן.

 

במחקר הראשון, חוקרים מאוניברסיטת אלבאמה בחנו את הנתונים אודות 3,703 נשים ולדניות בסיכון נמוך, אשר ילדו תינוק יחיד לאחר 39-42 שבועות הריון. מבין אלו, 12% ילדו בין תחילת שבוע 39 ועד שבוע 39 וארבעה ימים לאחר השראת לידה אלקטיבית והיתר טופלו שמרינת וילדו לאחר 39 שבועות וחמישה ימים, או מאוחר יותר.

 

בהשוואה לטיפול שמרני, השראת לידה אלקטיבית לוותה במספר קטן יותר של מקרים של משלב תמותה פרינטאלית, תמיכה נשימתית ביילוד, מדד אפגר לאחר חמש דקות של עד 3 נקודות ופרע כתפיים (4.0% לעומת 7.1%; יחס סיכויים מתוקן של 0.57). עוד תועדו פחות ניתוחים קיסריים עם השראת לידה אלקטיבית (5.1% לעומת 6.6%; יחס סיכויים מתוקן של 0.60), ללא הבדל בתוצאים אימהיים אחרים (הפרעות יתר לחץ דם, זיהום מי שפיר ולידה מכשירנית) או אשפוזים ליחידות טיפול נמרץ ביילודים.

 

במחקר השני בחנו חוקרים מארצות הברית את הנתונים אודות 5.4 מיליון נשים ולדניות בסיכון נמוך, אשר ילדו תינוק יחיד לאחר 39 (54.4%), 40 (35.7%) או 41 (9.9%) שבועות הריון.

 

השיעור הכולל של סיבוכים ביילוד (מדד אפגר לאחר חמש דקות של פחות מ-5 נקודות, תמיכה נשימתית למשך למעלה משישה שעות, פרכוס ביילוד, או תמותת יילוד) עמד על 4.86 מקרים ל-1,000 לידות חי. הסיכון היה גבוה יותר בנשים שילדו לאחר 40 שבועות (סיכון יחסי מתוקן של 1.18) ו-41 שבועות (סיכון יחסי מתוקן של 1.59), בהשוואה לנשים שילדו לאחר 39 שבועות הריון.

 

השיעור הכולל של סיבוכים אימהיים (אשפוז ביחידת טיפול נמרץ, עירוי דם, קרע רחם, או כריתת רחם לא-מתוכננת) עמד על 2.31 מקרים ל-1,000 לידות-חי. הסיכון היה גבוה יותר משמעותית עם לידה לאחר 40 שבועות (סיכון יחסי מתוקן של 1.15) ולאחר 41 שבועות (סיכון יחסי מתוקן של 1.50), בהשוואה ללידה לאחר 39 שבועות הריון.

 

החוקרים כותבים כי הם מקווים שרופאים יסכימו כי גם בנשים ולדניות בסיכון נמוך, המשך הריון מעבר ל-39 שבועות הריון מלווה במגוון סיבוכים ליילוד ולאם.

 

Obstet Gynecol 2019

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני