ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אוגוסט של American Journal of Clinical Nutrition, עולה כי הרגלי תזונה רעים מעלים את הסיכון להשמנה ולסינדרום מטבולי (MetS) בנשים, ללא תלות באורח החיים ובקיום גורמי סיכון למחלת לב איסכמית.
תזונה היא פקטור מפתח בסיבה ובניהול של סינדרום מטבולי. אך מדיניות להנחיית התערבויות תזונתיות קליניות מניעתיות של מצב זה הינן מוגבלות. מחקר פרוספקטיבי, שארך 8 שנים, והיה חלק ממחקר פרמינגהם, הראה שסינדרום מטבולי אחראי לחמישית מהאירועים של IHD (מחלת לב איסכמית) וליותר ממחצית מקרי סוכרת סוג 2 החדשים.
המחקר הנוכחי עקב אחר 300 נשים בריאות בנות 30 עד 69, שהיו ללא גורמי סיכון לסינדרום מטבולי בנקודת ההרשמה למחקר. במהלך 12 שנות מעקב, החוקרים השוו את ההתפתחות של תכונות אינדיבידואליות של סינדרום מטבולי ומצב הסינדרום המטבולי בנשים בהתבסס על הסיכון התזונתי, שנחשב כצריכה של 19 חומרים מזינים. מודלי רגרסיה לוגיסטיים רב משתנים ניתחו את האפקטים של גיל, עישון, פעילות גופנית ומצב המנו-פאוזלי.
צריכה תזונתית ממוצעת המתוקננת לגיל בנקודת ההתחלה ופרופילי הסיכון למחלת לב איסכמית היו שונים מבחינת הסיכון התזונתי. לנשים עם פרופילי סיכון תזונתי גבוה יותר הייתה צריכה גבוהה יותר של שומנים בדיאטה (שומן כולל, שומן רווי ושומנים מונו-רווים) ושל אלכוהול וצריכה נמוכה יותר של סיבים ומיקרונוטריאנטים. נשים אלה גם עישנו יותר והיו להם היקפי מותניים גדולים יותר.
בהשוואה לנשים באחוזון הכי נמוך של סיכון תזונתי, לנשים באחוזון הכי גבוה היה סיכון גבוה פי 2 עד 3 להתפתחות השמנה בטנית ולהתפתחות סינדרום מטבולי במהלך 12 שנות המעקב (OR– 2.3, רווח בר סך 95: 1.2-4.3, ו-OR– 3.0, רווח בר סמך 95% : 1.2-7.6 בהתאמה).
סיכון תזונתי גבוה יותר מנבא התפתחות של השמנה בטנית וסינדרום מטבולי במהלך מעקב ארוך טווח בנשים בריאות, בלי תלות באורח החיים שלהן או בגורמי הסיכון שלהן למחלת לב איסכמית. התערבויות תזונתיות מניעתיות שמטרתן להוריד את הסיכון להשמנה ולסינדרום מטבולי צריכות להתמקד על איכות התזונה של פרופילים דיאטטים של נשים.
בצורה עקבית להנחיות התזונתיות המניעתיות, כל אחד ממרכיבי איכות הדיאטה הללו ביחד עם ניהול המשקל, עליה בביצוע פעילות גופנית והימנעות מעישון יכולים להוריד את הסיכון להשמנה ולסינדרום מטבולי.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!