אובדן השיניים יכול להתרחש בכל גיל – תהליך זה יכול להתרחש הן בילדות והן בזקנה, ולכך יש שתי סיבות עיקריות :

1. מחלת השיניים (עששת) ופריודונטיטיס (מחלת החניכים). כל החמרת מצב אחרת יכולה להיות סיבוך של אחת משתי המחלות שתוארו לעיל.

2. גידולים (גידולים שפירים או גידולים ממאירים), קנדידה (פטריה) – קבוצה נפרדת של פתולוגיה. אגב, לאחר הופעת גידולים, אובדן השיניים הוא תהליך שמתרחש במהירות, זה קורה מקומית או ברוב המקרים, טוטאלית, כך שלא נשארת אף שן אחת.

מבחינה הגיונית, ללא קשר לסיבה לאובדן השיניים, האדם שואף לפצות על האובדן, דבר שיאפשר לשמור על איכות החיים שלו.

רפואת השיניים מודרנית מציעה מגוון של אפשרויות לשיקום פגמי השיניים. בין אם זה שיקום פגמי השיניים עצמן או חידוש יכולת הלעיסה שאבדה לחלוטין בעקבות אדנטיה (מחסור חלקי או מלא בשיניים)

טיפול: הרופא יכול להמליץ למטופל על פרוטזות בהתאם למקרה ספציפי. ישנן לפחות שתי אפשרויות שניתן להציע בכל מקרה. לעיתים רחוקות המצב הינו חד משמעי, לרוב בנוכחות מחלות כלליות נלוות (למשל, סוכרת, אוסטאופורוזיס, מחלת בלוטת התריס) וכן, מצבים אחרים. בכל מקרה ספציפי, לאחר בדיקה מקיפה של המטול הרופא מקבל החלטה עליה מודיע למטופל.

אפשרויות טיפול ע”י פרוטזות:

• קבועות: פורנירים, כתרים, גשרים.
• ניתנות להסרה: מלאות, חלקיות.
• המבנה על השתל יכול להיות ניתן ולא ניתן להסרה.

פורנירים:

.1 השיניים טבעיות, אך המטופל אינו מרוצה מצורת השיניים או צבען.

2. בקבוצת השיניים הקדמיות או באחת מהן קצה החיתוך נהרס, מכל סיבה שהיא (חבלה, עששת). במקרה זה, שום שיקום לא יחזיק את הציפוי למשך הזמן והפורניר ייהרס חלקית או לחלוטין בעת נגיסה במוצר מסוים. לעיתים, אף בעת אכילת מוצר רך,  גם אם היה שימוש בחומר איכותי וטוב.
3. השיניים טבעיות, אך יש סתימה אחת או יותר. לעיתים קרובות הפורנירים נושרים או לדעת המטופל, פשוט לא מתאימים לו. ישנם מקרים בהם משוחזר האובדן כגוש פורניר אחיד עם מילוי – בעוד שהמטופל במקביל מקבל ציפוי אסטטי חזק, גם אין צורך במילוי מקדים של חלל העששת.
4. השן עברה תהליך טיפול שורש (בה אין עצבים וכלי דם) היא מתכהה.

ניתן להכין את הפורנירים מסוגים שונים של פורצלן, אשר אינו משנה את צבעו.

כמו כן, ניתן להציע סתימת חרסינה אשר מתאימה במיוחד בעת פגמים בשיני הלעיסה, דבר המקנה אסתטיקה גבוהה, חוזק ועמידות, דבר ההכרחי במקומות בהם עומס הלעיסה מוגבר.

כתר:

מומלץ במקרה והכתר האנטומי של השן (החלק שאנו רואים מעל החניכיים) נהרס ב-50% במקרה זה, השן יכולה להיות טבעית, להיות עם סתימה או בתהליך של טיפול שורש. ניתן להוסיף וכי שן שעברה פולפקטומיה (הסרה כירורגית של רקמת מוך שן, כולל רקמת המוך בתעלות השורש) הופכת לשבירה, שכן, אין בה מערכת עצבים ואספקת דם. במדינה שלנו לאחר תהליכים בהם יש צורך להרוס את זגוגית השן להמשך הטיפול, מציעים לשים כתר על השן כדי למנוע הופעת סדק אנכי על השן. לאחר הופעת סדק על השן, יש להסיר את השן.

גשר:

מערכת עם תמיכה על שתי שיניים לפחות. אפשרות הכנת הגשרים מתוכננת או תלויה באיכות ויציבות שיני העזר ורמת אובדן יעילות הלעיסה (אורך הפגם או מספר השיניים החסרות).

גשרים וכתרים קלאסיים מוצעים למטופל כאשר הם עשויים מקרמיקה מתכתית או מסוגים שונים של פורצלן. המתכת יכולה להיות יקרת ערך, חצי יקרה או שזאת יכולה להיות גם פלדה מיוחדת.

פרותזות נשלפות חלקית: משמשות להחלפת פגמים בשיניים בהיעדר יכולת להשתמש במבנה שהוא אינו נשלף.

אינדיקציות לגשר:

1. חסרות שיניים רבות ובנוסף, ישנו אובדן רב ביכולת הלעיסה.
2. המטופל סובל מדלקת חניכיים פרוגרסיבית ובמקרה זה, הפרוטזה יכולה לשמש כמנגנון סעד (מחזקת את השיניים הנותרות בנוסף לשיקום יכולת הלעיסה והאסתטיקה)

פרוטזות חלקיות:
ניתן לחלק גם כן לשני סוגים: אקריליות רגילות ופרוטזות אבזם, אשר נבדלות מהרגילות, בעלות המבנה המתכתי עם האלמנטים התומכים (כלומר, זנים רבים של ווי תמיכה). אם אחת מהשיניים הקדמיות היא השן עליה תהיה התמיכה, אז הסוגר (הוו) יכול להיות עשוי מחומר אלסטי בצבע ורוד בהיר או שקוף כך שכמעט ולא ניתן להבחין בפרוטזה. הכל תלוי בבחירת המטופל. כמובן, ניתן להשיג גם פרוטזות מלאות. זאת בעת אדנטיה מלאה, כאשר לא נותרה אף שן אחת.

יתרה על כך, ניתן לחזק את השיניים גם עם אלמנטים מתכתיים. לדוגמה: שיניים מלאכותיות הנתמכות בפרוטזות חלקיות שמותאמות לצבע השיניים. במקרה של פרוטזות מלאות, ניתן לבחור את הצבע בהתאם לרצון המטופל. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון שאדם בגיל מבוגר לא יכול להיות עם גוון שיניים בהיר כמו אצל מתבגר או צעיר ללא הרגלים רעים. יש להציע את האופציה האופטימלית לכל מטופל, הן לצורת והן לצבע השן. בנוסף, ניתן להציע שיניים מלאכותיות ברמת קשיחות שונה. חברות מסוימות מציעות שיניים שכמעט אינן נשחקות. יש לזכור שבסופו של דבר ההחלטה הסופית היא של המטופל עצמו.

שתלים:
משמשים כרכיבי שמירה על מבנים קבועים או נשלפים. ליצור של גשר למשל, נדרשים לפחות 8 שתלים. במקרה של כתרים הצמודים אחד לשני או כאלה שנפרדים, ישנו צורך בשימוש בשתלים גם כן. כל המבנים על השתלים נעשים כבלוק אחד – בצורת גשר אחיד, כדי ליצור מצב בו עומס הלעיסה מפוזר בצורה אחידה בין השיניים. השתל לעולם אינו מחובר ישירות לשיניים.

מבנים ניתנים להסרה:
הנמצאים על שתלים: אלו פרוטזות, שהשתלים מספקים להן יציבות מוחלטת. זה דורש לפחות 2 שתלים ואף רצוי 4 (כל אחד מהשתלים עמוס פחות וכתוצאה מכך, הם יחזיקו מעמד זמן רב יותר) אך חשוב לציין כי פרוטזה על 4 שתלים זהו נושא שצריך לדבר עליו עם רופא כי הוא שנוי במחלוקת.

לאחר טיפול באונקולוגיה או גידולים אחרים או במקרה שהאדם עבר מספר ניתוחים, הוא עלול להישאר עם פגמים לסתיים רבים. במקרים כאלה, נפגעת יכולת לעיסה חלקית או מלאה וכן, המראה החיצוני של הפנים יכול להשתנות. במצבים אלו תינתן עזרה מקצועית במחלקות טיפול הלסת בבתי החולים.

ילדים – חד משמעית, העבודה המרחיבה יותר מתבצעת רק לאחר מלוא 18 שנים. זה הגיל שבו שלד הפנים מבוסס במלאו וכל הקשרים האנטומיים נוצרו.

לבסוף, יש לציין כי ישנן אפשרויות רבות אבל זה תמיד תלוי בבריאות של המטופל וביכולת הכלכלית שלו.

המאמר מאת ד”ר לינה לויט