במאמר שפורסם בכתב העת American Journal of Cardiology מדווחים חוקרים על ממצאי מטה-אנליזה חדשה, התומכים בבטיחות הקרדיווסקולארית של טיפול בתרופות ממשפחת מעכבי DPP-4 (ר”ת של Dipeptidyl Peptidase-4 ) וייתכן אף כי הטיפול מפחית את הסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים בחולים עם סוכרת מסוג 2.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חולים עם סוכרת מסוג 2 מצויים בסיכון גבוה מאוד לסיבוכים קרדיווסקולאריים. מחקרים קודמים מצאו כי תרופות פומיות מסורתיות לטיפול בסוכרת אינן מביאות לשיפור התוצאות הקרדיווסקולאריות, למרות שיפור ברמות הסוכר בדם. כמו כן, עלו שאלות בנוגע לבטיחות של חלק מהתרופות הפומיות הללו.
כעת ביקשו החוקרים לבחון א הבטיחות של מעכבי DPP-4 , משפחת תרופות חדשה יחסית לטיפול פומי בחולי סוכרת. לשם כך, הם ערכו מטה-אנליזה עם חיפוש במאגרים מידע אלקטרוניים אחר מאמרים שפורסמו עד ל-30 בספטמבר, 2011. הם התמקדו במחקרים אקראיים ומבוקרים, שארכו 24 שבועות ומעלה, להשוואת מעכבי DPP-4 אל מול תרופות פומיות אחרות לטיפול בסוכרת או פלסבו.
נקודת הסיום הראשונית שנבדקה הייתה: התפתחות של תופעת לוואי קרדיווסקולרית שהוגדה כ: מוות מסיבה קרדיווסקולרית, התקף לב, תעוקת חזה, שבץ מוחי, הפרעות קצב לב ואי ספיקת לב.
החוקרים בחנו את יחס הסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים עם טיפול מונותרפי במעכבי DPP-4 , בהשוואה לתרופות פומיות אחרות לסוכרת, או בהשוואה לפלסבו.
18 מחקרים ענו על הקריטריונים שהגדירו החוקרים לסקירה, עם סך כולל של 4,998 חולים שחולקו באקראי לטיפול במעכבי DPP-4 ו-3,546 חולים שחולקו לקבוצת השוואה, עם חציון משך טיפול של 46.4 שבועות.
מסיכום הנתונים עלה כי יחס הסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים עם מעכבי DPP-4 עמד על 0.48 (0.31-0.75, p=0.001 ), כלומר ירידה של 52% בסיכון בטיפול עם מעכבי DPP 4 בהשוואה לטיפולים פומיים אחרים ויחס הסיכון לאוטם לבבי לא-פטאלי או תסמונת כלילית חדה עמד על 0.40 (0.18-0.88, p=0.02 ), כלומר ירידה של 60% בסיכון בטיפול עם מעכבי DPP 4 בהשוואה לטיפולים פומיים אחרים.
במחקר זה, כאשר בחנו את ההבדל בין מעכבי ה- DPP 4 השונים (סיטגליפטין, אלוגליפטין, וילדגליפטין, סקסהגליפטין) רק סיטגליפטין (ג’נוביה) הראה הבדל מובהק סטטיסטית בהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי שעמד על 0.37 (p=0.001 ), כלומר ירידה של 63% בסיכון בהשוואה לטיפולים פומיים אחרים, לעומת זאת עם שאר מעכבי ה- DPP4 לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי זוהי הסקירה הראשונה בעלת עוצמה סטטיסטית מספקת, שהוכיחה כי טיפול במשפחת מעכבי DPP-4 הפחית את הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים, במהלך טיפול ארוך-טווח. מנגד, תרופות רבות לסוכרת מסוג 2, כולל סולפוניל-אוריאה, אינסולין ו-Rosiglitazone לוו בסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולאריים.
יחד עם זאת המחברים מציינים שלא ניתן עדיין לדעת אם הורדת הסיכון היחסית לאירועים קרדיווסקולרים במטופלים במעכבי DPP4 נובעת עקב ההשפה המגינה של מעכבי DPP4 או מעלייה בסיכון הקרדיו וסולרי הכרוכה בטיפולים האחרים. בכדי לברר סוגיה זו יש צורך במחקר גדול ארוך טווח RCT שיתוכנן כך שיהיה לו חוזק סטסטיסטי מספק (כגון מחקר ה- TECOS עם ג’נוביה על 14,000 חולים).
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!