מבוגרים עם ראייה לקויה לרוב הינם פחות פעילים באופן משמעותי מבחינה גופנית. לדוגמא, אנשים עם צמצום שדה הראייה בשתי העיניים מהלכים פחות ומצמצמים את פעילותם הגופנית באותה מידה ואף יותר מאנשים החולים במחלת ריאות חסימתית כרונית, בארטריטיס או בסוכרת. בנוסף לכך, גם איבוד שדה ראייה כתוצאה מגלאוקומה כרוך ברמת פעילות מופחתת כאשר זו נמדדת כהפחתה בזמן בו יש פעילות פיזית מוגברת ובמספר הצעדים היומי. הסבר אחד שהוצע לקשר בין גלאוקומה לפעילות פיזית מופחתת הוא התפישה שיש קושי בתנועתיות הנובעת מנפילות בעבר או פחד מפני נפילה. לעומת הסבר זה, מחקר אחד על חולי גלאוקומה הראה שפחד מפני נפילה לא היה הגורם לקשר שבין חומרת איבוד שדה הראייה לבין הזמן שבו התבצעה פעילות פיזית, והציע הסברים חלופיים לקשר זה. ממחקרים הבודקים את הקשרים בין נזק לשדה הראייה לבין רמות פעילות, מצטברות הוכחות לכך שפעילות פיזית עשויה להגן מפני נזק גלאוקומטוטי. במחקר אחד, חיות שהוכרחו לבצע פעילות פיזית מוגברת, פיתחו נזק מופחת לעצב הראייה כתוצאה מלחץ תוך עייני מוגבר. במחקר שבוצע באצנים, פעילות פיזית מאומצת הפחיתה את הסיכון לחלות בגלאוקומה, במיוחד במהירים יותר ובאלה שרצו למרחקים ארוכים יותר. אולם עד עתה לא בוצע אף מחקר שבדק לאורך זמן את שיעור איבוד שדה הראייה והתפתחות גלאוקומה לאחר פעילות פיזית. במחקר הנוכחי בוצעה בדיקה רטרוספקטיבית של שדות הראייה לפני ואחרי פעילות, בנבדקים עם גלאוקומה ידועה או חשד לגלאוקומה, במטרה להבין טוב יותר את הקשרים בין פעילות פיזית ואיבוד שדה ראייה. אם פעילות פיזית מופחתת היא גורם סיכון לגלאוקומה, היא יכולה לשמש כגורם סיכון לגלאוקומה שניתן להשפיע עליו, חוץ מלחץ תוך עייני. במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין רמות הפעילות הפיזית במהלך שבוע לבין השינויים לאורך זמן בשדה הראייה. הנחת העבודה הייתה שבאנשים פעילים יותר מידת התקדמות הנזק לשדה הראייה איטית יותר.
החוקרים היו מארצות הברית, ממכון העיניים ווילמר של אוניברסיטת ג’ונס הופקינס בבולטימור, מהמרכז לביוסטטיסטיקה של בית הספר לרפואה ציבורית ג’ון הופקינס בלומברג בבולטימור, ומהמעבדה לחקר הגלאוקומה על שם ברנרד ושירלי בראון, של מחלקת העיניים של מכון העיניים על שם אדוורד ס. הרקנס של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק. המחקר תוכנן כעבודה הסתכלותית לונגיטודינלית והשתתפו בו מבוגרים בגיל מתקדם עם גלאוקומה או חשד לגלאוקומה. המשתתפים חבשו אקסלומטרים למשך שבוע כדי למדוד את ממוצע הצעדים ליום, מספר הדקות של פעילות בינונית עד מאומצת ומספר הדקות של פעילות שלא בישיבה או מנוחה. כל מדידות שדות הראייה לפני ואחרי הפעילות הפיזית פוענחו באופן רטרוספקטיבי כדי למדוד את שיעורי איבוד השדה. התוצאים העיקריים היו שינויים ברגישות שדות הראייה הקשורים למדידות פעילות פיזית. במחקר נכללו 141 משתתפים שגילם הממוצע היה 64.9 שנים. ה- mean deviation בזמן הפעילות הפיזית היה 6.6 דציבל ומספר הצעדים ליום היה 5613. בבדיקה במודלים רבי משתנים נמצא קצב איבוד שדה ראייה איטי יותר עבור המשתתפים עם יותר צעדים ליום, עם יותר פעילות בינונית עד מאומצת ועם פחות פעילות בישיבה או מנוחה. משתנים שהיו קשורים לאיבוד מהיר יותר של שדה ראייה כללו גיל מתקדם יותר, גזע שאיננו לבן, ניתוח גלאוקומה, ניתוח ירוד, ונזק בינוני לשדה הראייה בבדיקה הראשונית בניגוד לנזק קל לשדה הראייה בבדיקה הראשונית. קשרים דומים בין הפעילות הפיזית ההתחלתית ושיעורי איבוד שדה הראייה נראו גם כעבור שנה, שלוש שנים וחמש שנים.
מסקנת החוקרים היא שהליכה מרובה יותר, משכי זמן ארוכים יותר בהם מבוצעת פעילות בינונית עד מאומצת, ויותר זמן בו מתבצעת פעילות שאיננה בישיבה או מנוחה, מפחיתים את שיעור התקדמות הנזק בשדה הראייה באוכלוסייה שמקבלת טיפול בגלאוקומה. כל 5000 צעדים נוספים ביום או 2.6 שעות של פעילות שלא בישיבה או מנוחה, מפחיתים את הקצב הממוצע של איבוד שדה ראייה בערך בעשרה אחוזים. יש צורך במחקרים נוספים כדי לקבוע אם הפעילות הפיזית יכולה להאט איבוד שדה ראייה בגלאוקומה או אם איבוד שדה ראייה מתקדם מהר יותר בעקבות הגבלת פעילות גופנית. אם ממצאים אלה יאומתו, מידת הפעילות הפיזית תהפוך לגורם סיכון נשלט חדש למניעת נזק מגלאוקומה.
Lee MJ, Wang J, Friedman DS, Boland MV, De Moraes CG, Ramulu PY
Greater Physical Activity Is Associated with Slower Visual Field Loss in Glaucoma
Ophthalmology 2019;126:958-964
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!