מחקר חדש מצא כי רמות נוראפינפרין, אינסולין ולפטין בפלסמה יכולות לחזות מי מבין המשתתפים שהצליחו בתכנית להורדת משקל יעלה חזרה במשקלו לאחריה.  

החוקרת שדיווחה על התוצאות הוסיפה כי קבוצה נוספת המצויה בסיכון לחזור ולהעלות במשקל אחרי דיאטה הם מטופלים הסובלים מיתר לחץ דם.  

אחד החוקרים האחרים הסביר כי הרעיון החדשני המובא כאן הוא כי בדיקת דם פשוטה יכולה לאתר את המטופלים שיתנדנדו במשקלם, עוד לפני שיתחילו בדיאטה. איתור כזה יסייע לרופאים לעזור להם בטווח הארוך.  

על-פי הנתונים הסטטיסטיים הממשלתיים העדכניים, כשני שלישים מהמבוגרים באמריקה סובלים מיתר משקל או מהשמנה. אין זה משום שאינם מנסים להרזות, שכן מומחים מעריכים כי שני שליש מהנשים ומחצית מהגברים מצויים בדיאטה בכל זמן נתון.

בדיון שנערך בממצאי המחקר החדש הציגו רופאים את העובדה כי חלק מהבעיה של האנשים הללו היא שהם עורכים דיאטות חוזרות שוב ושוב. מחקרים קודמים קבעו כי שני שלישים מאלו שהשתתפו בדיאטה חזרו למשקלם המקורי בתוך שנה.  

חשוב לציין כי שיעור החזרה למשקל המקורי נמצא גבוה גם במשתתפים שדבקו במשטר ההורדה במשקל שנרשם להם.

במחקר נערך מעקב אחרי 52 גברים צעירים ושמנים עם לחץ-דם תקין ו-62 גברים שמנים שבהם נמצא יתר לחץ דם, שהיו מצויים בדיאטה מופחתת קלוריות. כחלק ממשטר הירידה במשקל שניתן להם ביצעו כל המשתתפים פעילות גופנית במשך שעה במהלך כל יום.

בתחילת הניסוי, ה-BMI הממוצע במשתתפים עמד על 27.9kg/m2 בקבוצת השמנים הנורמטיביים ועל 28.1kg/m2 בקבוצת השמנים בעלי יתר לחץ הדם. לחץ הדם הממוצע שנמדד היה 131/83mmHg בקבוצה הראשונה ו-171/106mmHg בקבוצה השניה.

בתוך ששה חודשים כשני שלישים מהגברים בשתי הקבוצות הצליחו להפחית לפחות 10% ממשקלם .

אולם, לפי ממצאי החוקרים, כשנתיים מאוחר יותר, רק 51% מאלה שהצליחו בהורדת המשקל בקבוצת הסובלים מיתר לחץ הדם שמרו על משקלם החדש, ביחס ל-70% מאלה בקבוצה עם לחץ הדם התקין.

כשהתוצאות נותחו עבור המטופלים משתי הקבוצות יחד, באלה שעלו חזרה במשקלם נמצא לחץ דם גבוה יותר בתחילת הניסוי: 146/99mmHg בהשוואה ל-136/89mmHg שנמצא באלה שלא עלו בחזרה במשקלם (p<.05). עליה חזרה במשקל הוגדרה כעליה של יותר מ-10% ב-BMI ב-24 חודשים ביחס ל-BMI בסוף ששת חודשי הדיאטה.

מן התוצאות עולה כי רמות הנוראפינפרין בפלסמה בתחילת הניסוי היו 302pg/mL בחולים שעלו חזרה במשקלם בהשוואה ל-240pg/mL באלה שלא עלו חזרה במשקלם (p<.05).

באלה שעלו חזרה במשקלם, וללא קשר ללחץ הדם, נמצאו גם רמות גבוהות יותר של אינסולין בפלסמה בתחילת הניסוי: 10.8µU/mL בהשוואה ל-7.1µU/mL באלו שהצליחו בדיאטה בטווח הארוך (p<.05). 

בנוסף דיווחו החוקרים כי בקבוצה של אלה שעלו חזרה במשקלם נמצאו רמות לפטין של 19.5ng/mL בהשוואה ל-28.2ng/mL באלו שלא עלו חזרה במשקלם.

לדברי החוקרת המסקנה העולה מן הממצאים היא כי יתר פעילות סימפטטית ועמידות לאינסולין תורמים לעליה חזרה במשקל אחרי ההורדה.

החוקרת אף הביעה תקווה כי כשנוכל להבין כיצד לשפר את הרגישות העצבית הסימפטטית של רצפטורים שמתווכים בין תרמוגנזה ובין אובדן משקל במהלך פעילות סימפטטית, נוכל להשתמש בכך בטיפול בהשמנה ובהשמנה הקשורה ליתר לחץ דם.

לידיעה במדסקייפ