כבר לפני יותר משנה הושלם דו”ח מקיף, המנתח את השלכות
מחלת ההשמנה על חוסן מדינת ישראל, עם השוואות לעולם
ותכנית ברורה למדיניות בריאות מסודרת ולרגולציה מותאמת.

• נחשף היופ, בתום הכנס השנתי של החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנת יתר של הר”י

• ד”ר דרור דיקר (בתמונה) : “נהוג להתחמק מדיון אמיתי במחלת ההשמנה, בשל סטיגמה ותפיסות מוטעות על מחלת ההשמנה, המטילות אשמה על הסובלים מההשמנה. אלא שכרופאים וכחוקרים עלינו לחשוף את האמת: מדובר בכשלים פיזיולוגיים בהתמודדות עם סביבה משמינה, המביאים לתחלואה מתמשכת וכרונית. משום כך, נושא הכנס: הינו ״מחלת ההשמנה – אחריות, ללא אשמה״ 
• עלות מחלת ההשמנה בישראל: יותר מ- 20 מיליארד שקל בשנה.

כלכלן הבריאות, פרופ’ גבי בן-נון, עו”ד אמי פלמור, לשעבר מנכ”לית משרד המשפטים, עובד יחזקאל, לשעבר מזכיר ממשלה, רופאים וחוקרים, חיברו אשתקד דו”ח ענק, המשקף את מצב מחלת ההשמנה במדינת ישראל, משווה לעולם ומתווה דרך מסודרת לממשלה איך להתמודד עם המגיפה השקטה, ששכיחותה גבוהה במיוחד בפריפריה ובקרב אוכלוסיות מוחלשות.
הדו”ח יעמוד במוקד הפאנל: “מדיניות מחלת ההשמנה בישראל”, אשר ינעל את הכנס השנתי, שמקיימת החברה לחקר וטיפול בהשמנת יתר של הר”י בתל אביב.

קשה לדבר על השמנה

ד”ר דיקר, יו”ר החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנת יתר אומר: “השמנה היא מחלה כרונית ומורכבת, שמשפיעה על כלל האוכלוסייה בהיבטים בריאותיים, נפשיים, כלכליים, חברתיים ותרבותיים. התחלואה נובעת מכשלים פיזיולוגיים, שחלקם ניתנים היום לאיתור, המביאים להפרעה תפקודית של רקמת השומן. 24%-27% מהאוכלוסיה בישראל חיים עם השמנה. עם זאת, ולמרות הפגיעה הבריאותית המוכחת, קיים קושי מהותי בניהול שיח רפואי או מקצועי אודות השמנה, שיוביל להבניית תשתית טיפולית לאומית לטיפול במחלה . הסיבות המרכזיות לקושי הן: משקעים רגשיים הקשורים בהשמנה ובתפיסה רווחת מוטעית, לפיה: הפיתרון להשמנה טמון בכוח רצון של הפרט בלבד. הכאב הגדול הוא שחוסר היכולת לדבר על מחלת ההשמנה כמחלה, ולא כבחירה בסגנון חיים, מחבל במאמצים להתמודד עימה”.

כמה זה עולה לנו?

 פרופ’ גבי בן נון, כלכלן הבריאות אומר: “נוסף על המחירים הבריאותיים, הרגשיים והתרבותיים, מחלת ההשמנה גם מהווה נטל כלכלי כבד עבור המדינה.
העלות התוספתית להוצאה הלאומית על בריאות כתוצאה מהשמנה וסיבוכיה היא 10.1 מיליארד ₪ בשנה. הפגיעה בפריון, כתוצאה מהשמנה, מהווה 10.1 מיליארד ₪ נוספים בשנה. העלות השנתית הכוללת של מחלת ההשמנה, 20.2 מיליארד ₪, 1.4% מהתל”ג“.

לדבריו: “צמצום של %5%-10 בשכיחות ההשמנה, יעד אפשרי בטווח של חמש שנים, יביא להפחתת הוצאות מערכת הבריאות בכ-800 עד 1.600 מיליון ₪ בשנה.

לא לטפל בהשמנה – זה פוגע בשוויון

עו”ד אמי פלמור, לשעבר מנכ”לית משרד המשפטים, שהיא בין מחברי הדו”ח אומרת: “השמנה מהווה סממן של אי-שוויון. במדינת ישראל מחלת ההשמנה נפוצה יותר בקרב אוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, בחברה החרדית ובחברה הערבית.  יכולת הפרט להתמודד עם השמנה דרך קיום אורח חיים בריא, הכולל: התעמלות, צרכנות מזון נבונה, שינה, דיאטות וכדומה, מצריכה משאבים חומריים וקוגניטיביים, אשר מחריפים את הקשר בין אי-שוויון והשמנה.  יותר זול ומהיר לקנות מזון מעובד, יותר נגיש לקבל ייעוץ תזונתי במרכז לעומת הפריפריה, התעמלות מצריכה זמן וכסף. יתרה מכך, השמנה פוגעת בהזדמנויות לרכוש השכלה ותעסוקה ובכך מעצימה את הפער עבור המתמודדים עימה. למדינה יש יכולת ואחריות לפעול לצמצום הפערים שמנציחים את אי-השוויון”.

מדיניות ישראל – עבר, הווה, עתיד

עובד יחזקאל, לשעבר מזכיר הממשלה מבהיר: “לאורך השנים התקיימו מספר פרויקטים לקידום אורח חיים בריא ומניעת השמנה. יחד עם זאת, עד כה מדינת ישראל נעדרה מדיניות סדורה להתמודדות עם מחלת ההשמנה. בהתאם, אין במערכת הבריאות מענים מספקים להתמודדות עם מורכבותה ותדירותה של מחלת ההשמנה. יחד עם זאת,  בעיקר בעקבות הקורונה, ניכרת בכל זאת הכרה משמעותית של משרד הבריאות ומקבלי ההחלטות בחשיבות ההתמודדות הלאומית עם מחלת ההשמנה, וכן מתקיימים תהליכים לגיבוש מדיניות בנושא ואסדרה של מערך הטיפול ומאמצי המניעה הלאומיים, כמו למשל: מס הסוכר על המשקאות הממותקים, שנועד לצמצם צריכתם, או מדיניות החותרת להפחתת מחירי פירות וירקות”

לדברי ד”ר דיקר: “מבחינת מדיניות ממשלתית, יש מקום לעשייה רבה. בפאן המניעתי –  השקעה גדולה יותר של המדינה בעידוד שינוי סגנון החיים והתזונה במיוחד בגילאים הצעירים, ובפאן הרפואי –  הבניית תשתית טיפולית הכוללת מרפאות, הכשרת כוח אדם רב מקצועי והכללת טיפולים בסל הבריאות”.

תמצית מהדו”ח הנרחב

השמנה הינה גורם המוות החמישי בעולם. כ-8.2 מיליון איש מתים מדי שנה כתוצאה מעודף משקל והשמנה.

השמנה מחושבת כגורם המקצר את תוחלת החיים בכ-3.2 שנים.
הערכות שונות מעלות כי תוך עשור, מחצית מהאוכלוסייה באירופה עתידה לסבול מהשמנה ותוך 30 שנים תוחלת החיים הגלובלית תרד בכ – 3 שנים.

מלבד ההשפעה הישירה של ההשמנה על תמותה ותחלואה, היא גם תורמת למחלות נוספות כגון סוכרת, לחץ דם גבוה, שומני דם ועוד.

דו”ח של ה-OECD מ-2019 קובע כי ב-34 מתוך 36 מדינות ה-OECD יותר ממחצית האוכלוסייה סובלת מעודף משקל.

שכיחות ההשמנה בישראל דומה לזו שבמדינות OECD – – יותר ממחצית מהישראלים סובלים מעודף משקל, ומתוכם כ-27% סובלים מהשמנה והשמנת יתר.

בעיית ההשמנה בישראל רווחת במעמד סוציו-אקונומי נמוך וחמורה במיוחד בקרב האוכלוסייה הערבית והחרדית בישראל, ובקרב ילדים וקשישים.

שכיחות ההשמנה בקרב ילדים גבוהה משמעותית מהממוצע במדינות ה-OECD

מחקרים מראים כי ילדים הסובלים מעודף משקל או השמנה, בסבירות גבוהה עתידים לסבול מבעיה זו גם בחייהם הבוגרים, ובהתאמה לסבול ממחלות כרוניות הנלוות להשמנה.

אוכלוסייה נוספת, אשר סובלת מהשמנה יותר מאשר האוכלוסייה הכללית היא אוכלוסיית האנשים עם מוגבלויות.

נתונים אלו משקפים את החשיבות הרבה במניעת התדרדרות להשמנה בקרב ילדים בגילאים צעירים ובקידום של מדיניות דיפרנציאלית, שתתמקד במניעה ובטיפול בהשמנה בשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות.

במאי 2018 קבעה לראשונה ההסתדרות הרפואית והחברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנה שהשמנה הינה מחלה, לקביעה זו הייתה חשיבות בעיקר ברמה ההצהרתית, אך היא יצרה גם רצף התנגדויות בקרב גופים שונים ובשיח ברשתות החברתיות.

ההסתדרות הרפואית תיארה כי השמנה היא מחלה כרונית שנגרמת בשל מנגנונים פיזיולוגיים-גנטיים לקויים, ולא רק בשל כשל התנהגותי, ולכן היא מצריכה סיוע מקצועי לחולים בה.

הכרזה זו הצטרפה למהלכים דומים שקודמו ע”י ארגון הבריאות העולמי, האגודה האירופאית לחקר השמנה, הפדרציה העולמית להשמנה, ה-FDA ,האיחוד הקנדי להשמנה, הסוכנות הרפואית האירופאית, וכן ההסתדרות הרפואית האמריקאית, שאף הגדירה את ההשמנה כמגפה.

הסיבות למחלה, ע”פ ה-OECD ., נובעות מהרגלי אכילה ירודים ופעילות גופנית לא מספקת אצל מרבית האוכלוסייה.

השמנה אינה רק מחלה הפוגעת בבריאות הציבור.
בפרק הכלכלי במחקר, שבוצע בראשות כלכלן הבריאות, פרופ’ גבי בן-נון, מתברר כי העלות הכלכלית של תופעת ההשמנה בישראל מוערכת בכ-20.2 מיליארד ש”ח בשנה, המהווים כ -.1.4%  מהתוצר הלאומי הגולמי.

סכום זה מגלם בתוכו נזקים כלכליים ישירים למערכת הבריאות ונזקים כלכליים עקיפים, הנובעים בעיקר מפגיעה בפריון.

ממחקר אחר, שנערך ב-2018 ע”י ד”ר גרי גינצבורג מהמכון לחקר מדיניות בריאות, עולה כי העלות הכלכלית של עודף משקל עבור מערכת הבריאות מוערכת בכשבעה מיליארד שקלים בשנה, כאשר 21% מהסכום נובע מעלויות הטיפול במחלות לב וכלי דם, 21% ממחלות הסוכרת ו- 20% מיתר לחץ דם. נתון זה כולל גם עלויות למחלות נלוות בקרב אנשים הסובלים מהשמנה, כדוגמת: שבץ מוחי, אסתמה, וכן סרטן הערמונית, שד, שלפוחית השתן, לבלב ושחלות.