מטרת המחקר: האם תרופות מקבוצת NSAID הניתנות פומית עדיפות על תרופות אחרות לטיפול בכאב לאחר חבלות רקמה רכה.

תשובה מבוססת על מחקרים: אין הבדל ביעילות בין NSAID לבין תרופות משככות כאב אחרות כמו למשל אצמינופן (אקמול) ואופיואידים לטיפול בכאב לאחר חבלות רקמה רכה, הכוללות מתיחות שרירים ונקעים במטופלים תחת גיל 65 שנים.

דגשים במאמר: בארה”ב נרשמים מעל 65 מיליון ביקורים רפואיים בשנה, כשהסיבה לפנייה היא חבלות מוסקולוסקיליטליות. NSAID מומלצים לעיתים קרובות כתרופות הבחירה להפחתת הכאב והתגובה הדלקתית הנלווים לפציעה, למרות תופעות לוואי הכוללות פגיעה במערכת העיכול, בכליות בלב וכלי דם.

הסקירה כללה 20 מחקרים ברמה גבוהה בהם נכללו 3305 משתתפים. התלונה המשותפת הייתה חבלת רקמה רכה שכללה נקעים, מתיחות שרירים, או חבלה למפרק, לרצועה או לגיד שאירעה עד 48 שעות לפני תחילת הטיפול. ב 11 מחקרים (1853 נבדקים) בוצעה השוואה בין NSAID לבין אצטמינופן, ב 6 מחקרים ( 1212 נחקרים) בין NSAID ואופיואידים וב 4 מחקרים (240 נבדקים) קבוצת הביקורת טופלה בשילוב אצטפינופן ואופיואידים.

קבוצת הגיל ברוב המחקרים הייתה 20-35 שנים. נכללו גם מבוגרים יותר וכן ילדים בגילאים 6-17 (360 ילדים). ב 7 מחקרים הפציעה הייתה נקע בקרסול בלבד.

התגובה העיקרית שנבדקה הייתה כאב. תגובות משניות שנבדקו היו נפיחות, חזרה לתפקוד ותופעות לוואי.

לא נמצאו הבדלים ברמת הכאב בין המטופלים ב NSAID לבין המטופלים באצטמינופן. התגובה נמדדה במספר פרקי זמן:  השעות שעות הראשונות לאחר תחילת הטיפול, מספר ימים לאחר תחילת הטיפול ואף שבוע ויותר לאחר תחילת הטיפול.

לא נמצא הבדל בתגובת הכאב בין המטופלים באופאיואידים ובין המטופלים ב NSAID.

בקבוצה בה בוצעה השוואה בין מטופלי NSAID לבין המטופלים באופיואידים, נמצא כי חזרה לפעילות תוך 7-10 ימים הייתה מהירה יותר בקרב מטופלי ה NSAID.

הסיכון לפתח תופעות לוואי גסטרואינסטינליות ותופעות לוואי נוירולוגיות היה גבוה יותר בקבוצת מטופלי האופיואידים. .

ממצאים אלו תואמים להמלצות ארגון רופאי המשפחה וארגון הרופאים האמריקאים, לפיהם בכאב מוסקולוסקיליטלי עדיף טיפול באצטמינופן או בNSAID פומי ובמשחות NSAID על פני טיפול באופיואידים

Clebak KT, Weaver LK, Croad JR. Oral NSAIDs vs. Other Oral Analgesic Agents for Acute Soft Tissue Injury.  Am Fam Physician . 2023 Jan;107(1):23-24.

הערות העורך: לאחרונה פנה אלי רופא משפחה במרפאה אותה אני מנהל, בבקשה להורות לאורטופד במרפאה לא לרשום נרקוטיקה למטופל שפנה אליו בתלונה על כאבי גב. “המטופל”, הסביר רופא המשפחה,  “משתמש באופיואידים כבר מעל חצי שנה – הוא עזב בכעס את רופאת המשפחה הקודמת שלו, כיון שסירבה להמשיך לרשום לו נרקוטיקה מחשש שיפתח תלות. הוא עבר אלי ודרש ממני לחדש את המרשמים שרשם לו האורתופד, וכשלא הסכמתי לרשום לו נרקוטיקה, הוא כעס גם עלי, התנהג בצורה אלימה ועשה בלאגן במרפאה. בקיצור, התנהגות קלאסית של מכור”.

דברים אלו מייצגים תופעה שכיחה מאד במרפאות הקהילה. אנו אמפאתיים מאד לתלונות המטופל, מטרתנו להדביר את הכאב ולהיטיב עם המטופל, אבל לא כל האמצעים כשרים וטיפול בנרקוטיקה ובאופיואידים (גם הסוגים הפחות ממכרים כמו טרמדקס) עלולים להסב יותר נזק מאשר תועלת, בעיקר כשיש תחליפים לא פחות טובים לטיפול בכאב.

ונקודה נוספת הראויה להדגשה, היא הממצא כי ל-NSAID לא הייתה עדיפות לעומת הטיפול באקמול. אין ספק כי תופעות הלוואי הכרוכות בנטילת NSAID חמורות מאלו הנלוות לאקמול, ומשום כך פאראצטמול צריך להיות תרופת הבחירה הראשונה בחבלות מעין אלו.

אז מה למדנו? בחבלות רקמה רכה – אופיואידים OUT אקמול IN.