בחלק מהחולים המגיבים לטיפול אימונותרפי לממאירות תתכן תועלת קלינית ממושכת גם לאחר הפסקת הטיפול, בשל אירועים חריגים בתיווך מערכת החיסון, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך כנס ה-Genitourinary Cancers Sympsoium.
מרבית החולים היו גברים (74%) וחציון גיל החולים עמד על 68 שנים. 63% מהחולים טופלו ב-PD-1/PD-L1 בלבד, 37% טופלו במעכבי PD-1/PD-L1 בשילוב עם תרופות סיסטמיות אחרות. בסיכומו של דבר, חציון משך הטיפול האימונותרפי עמד על 5.5 חודשים.
מבין 19 חולים עם ממאירות כלייתית מתקדמת שהגיבו לטיפול אימונותרפי (PD-1 או PD-L1), אך הפסיקו את הטיפול בשלב מוקדם בשל תופעות לוואי, ב-42% (8 חולים) תועדה תגובה ממושכת, שמשמעותה כי הם נותרו ללא כל טיפול סיסטמי נוסף במשך שישה חודשים ומעלה. עוד תועד מקרה אחד של תגובה מלאה ושבעה מקרים של תגובה חלקית.
יתרה מזאת, שישה מבין שמונת המקרים הללו של תגובה ממושכת נמשכו בעת ניתוח הנתונים, כאשר לא תועדה התקדמות של המחלה.
מבין שמונת החולים עם תגובה ממושכת, חציון משך הטיפול עמד על 11 חודשים וחציון הזמן ללא טיפול לאחר מכן עמד על 20 חודשים.
המסר העיקרי של המחקר הוא כי ישנה תת-קבוצה של חולים בהם תתכן מחלה מבוקרת למרות שלא נוטלים עוד טיפול ייעודי. החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת הפסקת טיפול תרופתי כגישת טיפול.
כל 19 החולים הפסיקו את הטיפול האימונותרפי מוקדם בשל אירועים חריגים כאלו, שכללו כאבי מפרקים, בעיות עיניות, דלקת של היפופיזה, שריר, לב, כבד, לבלב, כליות, או ריאות, ושלשולים.
16 חולים נדרשו לטיפול בסטרואידים (84%) ושני חולים נדרשו לטיפול נוסף לדיכוי חיסוני (11%). ב-53% מהחולים נמשכו הבעיות הרפואיות הקשורות לרעילות הטיפול.
מתוך כנס ה- Genitourinary Cancers Symposium
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!