בחולים מבוגרים עם פרפור פרוזדורים, נוגדי-קרישה פומיים שאינם פועלים כאנטגוניסטים לוויטמין K מלווים בשיעור נמוך יותר של סיבוכים בעצמות, בהשוואה לטיפול בקומדין, כך עולה מתוצאות מחקר רטרוספקטיבי מטייוואן, שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Society for Bone and Mineral Research.
במסגרת המחקר נכללו חולים שקיבלו טיפול בנוגדי-קרישה פומיים במשך לפחות 90 ימים, לאור אבחנה של פרפור פרוזדורים. חולים שטופלו בנוגדי-קרישה פומיים שאינם אנטגוניסטים לוויטמין K תאמו לחולים שטופלו בקומדין. ניתוח הנתונים כלל תקנון לגיל, מין ונוכחות מחלות רקע רבות, כמו גם תרופות הקשורות באוסטיאופורוזיס ושברים, דוגמת קורטיקוסטרואידים, משתנים ו-NSAID.
מדגם המחקר כלל 8,571 חולים בקבוצת נוגדי-קרישה פומיים שאינם פועלים כאנטגוניסטים לוויטמין K ומספר דומה של חולים בקבוצת הטיפול בקומדין. כשני-שליש מהחולים היו בגילאי 65 שנים ומעלה (גיל ממוצע של 71 שנים).
מהנתונים עלה כי באלו שטופלו בנוגדי-קרישה פומיים שאינם פועלים כאנטגוניסטים לוויטמין K תועד יחס סיכון מתוקן של 0.77 (רווח בר-סמך 95% של 0.64-0.92,p=0.004 ) להתפתחות אוסטיאופורוזיס, בהשוואה לטיפול בקומדין. יתרה מזאת, הסיכון לאוסטיאופורוזיס המשיך לרדת עם נוגדי-קרישה פומיים שאינם פועלים כאנטגוניסטים לוויטמין K ככל שמשך הטיפול היה ארוך יותר, באופן תלוי-מינון.
בהשוואה לקומדין, בקרב מטופלים בנוגדי-קרישה פומיים שאינם פועלים כאנטגוניסטים לוויטמין K תועד גם סיכון מופחת לשברים לאחר נטילת הטיפול בין שישה חודשים ועד שנה אחת (יחס סיכון מתוקן של 0.70, רווח בר-סמך 95% של 0.58-0.84, p<0.001) או למעלה משנה אחת (יחס סיכון מתוקן של 0.48, רווח בר-סמך 95% של 0.41-0.57).
עם זאת, הסיכון המופחת לאוסטיאופורוזיס ולשברים לא תועד עם כל נוגדי הקרישה הפומיים שאינם פועלים כאנטגוניסטים לוויטמין K. ממצאים אלו היו תקפים רק לחולים אשר טופלו ב-Rivaroxaban (קסרלטו) ו-Apixaban (אליקוויס), אך לא למטופלים ב-Dabigatran (פרדקסה).
החוקרים גם השלימו מטה-אנליזה שכללה אבחנות של אוסטיאופורוזיס ושברים ב-12 מחקרים אקראיים ומבוקרים, אשר נועדו תחילה להשוות את היעילות של נוגדי-קרישה פומיים חדשים וקומדין במניעת אירועים מוחיים ותרומבואמבוליזם ורידי. למרות שמדובר היה בתוצא משני, הממצאים תמכו בתוצאות המחקר, כאשר Apixaban ו-Rivaroxaban הדגימו את הסיכון הנמוך ביותר לשברים, לאחריהם היו Dabigatran וקומדין.
החוקרים כותבים כי במקרים בהם ישנה התוויה לטיפול נוגד-קרישה, הם מציעים כי Rivaroxaban או Apixaban עשויים להיות בחירה טובה יותר מקומדין בכל הנוגע לסיכון לאוסטיאופורוזיס ושברים. עם זאת, דרושים מחקרים נוספים בכדי להבין את המנגנונים הנ”ל.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-ASBMR
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!