בנשים צעירות עם סרטן שד בשלב III ומאפיינים בסיכון גבוה או מחלה שלילית לשלושת הקולטנים להורמונים תתכן תועלת לטיפול כימותרפי במינון-גבוה, כך עולה מניתוח משני של נתוני מחקר בשלב III משנות התשעים של המאה הקודמת.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים להערכת תוצאות טיפול אדג’וונטי בכימותרפיה במינון גבוה לא הצליחו להדגים תועלת הישרדותית בנשים עם סרטן שד, אך אין נתונים ארוכי-טווח. כעת ביקש החוקרים לבחון את תוצאות היעילות והבטיחות של מחקר גדול להערכת טיפול אדג’וונטי בכימותרפיה במינון גבוה, בהשוואה לכימותרפיה במינון סטנדרטי, בנשים עם סרטן שד בשלב III.

החוקרים השלימו ניתוח משני של נתונים ממחקר בשלב 3, שכלל 885 נשים מתחת לגיל 56 שנים עם אבחנה של סרטן שד ומעורבות של לפחות 4 קשריות לימפה אקסיאליות בין תחילת אוגוסט בשנת 1993 ועד סוף יולי בשנת 1999. נתוני מעקב נוספים נאספו בין תחילת יוני 2016 ועד סוף שנת 2017.

המשתתפות במחקר חולקו באקראי ביחס 1:1 לקבלת חמישה מחזורי טיפול כימותרפי במינון סטנדרטי (Fluorouracil, Epirubicin ו-Cyclophosphamide) או לטיפול כימותרפי במינון גבוה שהיה דומה בהרכבו לטיפול הסטנדרטי במהלך ארבעת המחזורים הראשונים ובמחזור החמישי הוחלף ב-Cyclophosphamide, Thiotepa ו-Carboplatin, לאחר מכן הושלמה השתלת תאי גזע המטופויאטים. התוצאים העיקריים כללו את ההישרדות הכללית ובטיחות הטיפול, כמו גם הסיכון המצטבר להופעת ממאירות שנייה או אירוע קרדיווסקולארי.

מבין 885 נשים שנכללו במחקר (גיל ממוצע של 44.5 שנים), 442 נשים חולקו באקראי לטיפול כימותרפי במינון גבוה ו-443 נשים חולקו לקבלת טיפול כימותרפי במינון סטנדרטי. לאחר חציון מעקב של 20.4 שנים, שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר 20 שנים עמדו על 45.3% עם טיפול במינון גבוה ועל 41.5% עם טיפול במינון סטנדרטי (יחס סיכון של 0.89; רווח בר-סמך 95% של 0.75-1.06). השיפור האבסולוטי בהישרדות הכללית לאחר 20 שנים עמד על 14.6% (יחס סיכון של 0.72, רווח בר-סמך 95% של 0.54-0.95) בנשים עם מעורבות של לפחות 10 קשריות לימפה אקסיאליות ועל 15.4% (יחס סיכון של 0.67, רווח בר-סמך 95% של 0.42-1.05) בנשים עם סרטן שד שלילי לשלושת הקולטנים להורמונים.

הסיכון המצטבר לממאירות שנייה לאחר 20 שנים או אירוע קרדיווסקולארי מג’ורי היה דומה בשתי קבוצות הטיפול (12.1% בקבוצת הטיפול הכימותרפי במינון גבוה, לעומת 16.2% בקבוצת הטיפול הכימותרפי במינון סטנדרטי, p=0.10), אם כי בנשים בקבוצת הטיפול הכימותרפי במינון גבוה תועדה שכיחות גבוהה יותר של יתר לחץ דם (21.7% לעומת 14.3%, p=0.02), היפרכולסטרולמיה (15.7% לעומת 10.6%, p=0.04) והפרעות קצב לב (8.6% לעומת 4.6%, p=0.005).

החוקרים מסכמים וכותבים כי כימותרפיה במינון גבוה לא הובילה ליתרון הישרדותי בטווח הארוך באוכלוסיה לא-נבחרת של נשים עם סרטן שד, אך גישה זו הובלה לשיפור ההישרדות הכוללת בנשים בסיכון גבוה מאוד (דוגמת נשים עם מעורבות של לפחות 10 קשריות לימפה אקסיאליות). כימותרפיה במינון גבוה לא השפיעה על הסיכון ארוך הטווח לממאירות שנייה או אירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים.

JAMA Oncology 2020

לידיעה ב-MedPage Today