מנתונים שפורסמו בכתב העת Bone עולה כי לטיפול במשך עד 10 שנים ב-Denosumab (פרוליה) תועלת במניעת שברים העולה על הסיכון משנית לאירועים חריגים על-רקע הטיפול.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפולים נוגד-ספיגה מפחיתים את הסיכון לשברים; עם זאת, עיכוב ארוך-טווח של ספיגת עצם עשוי להוביל גם לסיבוכים חמורים בשלד, דוגמת שבר אטיפי של עצם הירך ונמק של עצם הלסת. טיפול ב-Denosumab, נוגדן חד-שבטי הומאני כנגד RANKL, נבחן במחקר FREEDOM ובמחקר הארכה בן 7 שנים ולווה בשיעור נמוך של שברי חוליות ושברים לא-חולייתיים, עם שיעור נמוך של אירועים חריגים בשלד.
כעת, החוקרים ביקשו לבחון את היקף מניעת השברים על-רקע הטיפול התרופתי, ביחס לאירועים חריגים בשלד שתועדו לאורך 10 שנות טיפול ב-Denosumab. לצורך כך, הם יצרו קבוצת טיפול-דמה (פלסבו) היפותטית בשיטת תאום-וירטואלי, כך שניתן יהיה לחשב את השברים שנמנעו עם הטיפול ב-Denosumab (בהשוואה לקבוצת פלסבו וירטואלית), בהקשר של שברים אטיפיים של עצם הירך ונמק של עצם הלסת בקבוצת הטיפול ב-Denosumab.
החוקרים חישבו את שיעור השברים המתוקן לחשיפה לכל 100,000 שנות-אדם ומצאו כי בקבוצת הפלסבו הוירטואלית תועדו 3,180 שברים קליניים, 2,699 שברים אוסטיאופורטיים מג’וריים, 1,879 שברי חוליות ו-2,924 שברים לא-חולייתיים; מנגד, בקבוצת הטיפול ב-Denosumab תועדו 1,777 שברים קליניים, 1,525 שברים אוסטיאופורטיים מג’וריים, 901 שברי חוליות ו-1,528 שברים לא-חולייתיים. מנגד, בקבוצת הטיפול ב-Denosumab תועדו 5 מקרים ל-100,000 שנות-אדם של שבר אטיפי של עצם הירך ו-35 מקרים ל-100,000 שנות-אדם של נמק של עצם הלסת.
יחס תועלת-מול-סיכון (שברים שנמנעו לכל אירוע חריג שתועד) למניעת שברים קליניים עמד על 281 (שברים אטיפיים של עצם הירך) ועל 40 (נמק של עצם הלסת).
החוקרים מסכמים וכותבים כי על-בסיס מודל זה, הממצאים תומכים במתן Denosumab בטווח הארוך, כאשר התועלת במניעת שברים עולה על הסיכונים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!