נפרופתיה מחומר ניגוד רנטגני הינה סיבה נפוצה לאי ספיקת כליות חדה. ביטויה של פגיעה זאת יכול לנוע מ-עליה זמנית בערך הקריאטנין (Creatinine) ועד לאי ספיקה קבועה הדורשת טיפול בדיאליזה (Dialysis).

פגיעה כלייתית מחומר ניגוד המופיעה בעת צינטור כלי הדם הכליליים גורמת לתחלואה ולתמותה בשיעורים גבוהים בעת האישפוז ולאחריו וגם מאריכה את משך האישפוז. שיעור התמותה בקרב אלו אשר נזקקים לדיאליזה מגיע עד ל-60 אחוזים.

ברוב החולים בהם מתפתחת הפגיעה הכלייתית, ניתן לזהות גורמי סיכון לכך. בכמעט ב-90% מהלוקים בנפרופתיה מחומר ניגוד קיימת פגיעה כלייתית עוד טרם הבדיקה. שיעור החולים הלוקים באי ספיקת כליות כרונית המופנים לבדיקה זאת, הולך ועולה בגלל ההמצאות הגבוה של מחלות קרדיו-וואסקולריות בקרב הלוקים באי ספיקה כרונית ובשל העליה בתוחלת החיים.

הפגיעה הכלייתית מחומר הניגוד ניתנת למניעה. אולם, הטיפולים הקיימים היום, כמו: הידרציה (Hydration), אצטיל-ציסטאין (AcetylCysteine) מניטול (Mannitol), פוסיד (Fusid), חסמי תעלות סידן, דופמין (Dopamine) וחומרים אחרים המגינים על הכליות לא הראו תועלת או שהועילו רק במקרים של אי ספיקת כליות קלה ושימוש בכמות קטנה של חומר ניגוד.

יתר על כן, דיאליזה כטיפול מונע, מיד לאחר החשיפה לחומר הניגוד, לא הוכחה כמועילה.

בניגוד לדיאליזה, המופילטרציה, הוכחה כמועילה במניעת נפרופתיה בחולים בסיכון גבוה. המופילטרציה, מבטיחה יציבות המו-דינמיתHemoDynamics)). בנוסף, מספר מנגנונים אחרים יכולים להסביר את התועלת בטיפול זה.

ראשית, מכיוון שהידרציה לפני ובמהלך הבדיקה הוכחה כמועילה, ניתן להשיג הידרציה באמצעות המופילטרציה בנפח נוזלים גדול פי 10 מאשר במתן נוזלים רגיל דרך הוריד, ללא סיכון של גודש ריאתי מעודף נוזלים. 

שנית, כמו הפילטרציה בגלומרולוס (Glumerulus), כך גם ההמופילטרציה נפטרת מחומר ניגוד בזרם הדם. מנגנון זה בנוסף לדילול ריכוז החומר הניגודי בדם מביאים לכך שריכוז נמוך יותר של חומר ניגוד רעיל מגיע לכליות.

מחקר פרוספקטיבי, אקראי זה משווה בין המופילטרציה ביחידה לטיפול נמרץ לבין הידרציה באמצעות מתן סליין (Saline) תוך ורידי ביחידת ביניים כטיפול למניעת נפרופתיה מחומר ניגוד, בחולים עם אי ספיקת כליות קיימת.

המחקר נערך במילנו, איטליה, והשתתפו בו מעל 100 חולים אשר עברו צינתור לבדיקה או לטיפול בכלי הדם הכליליים, ערך הקריאטינין בדמם היה גבוה מ-2 מ”ג/ד”ל  ופינוי הקריאטינין (Creatinine Clearence) שלהם, היה גבוה מ-50 מ”ל לדקה.

בקבוצת הטיפול בהמופילטרציה ערכי הקריאטינין והאוריאה (Urea ) ירדו במהלך הטיפול וחזרו לאיטם לערכם לפני הטיפול, בעוד תפוקת השתן כמעט ולא השתנתה, ואילו בקבוצת הבקרה אשר טופלה ב-Saline , הקריאטינין והאוריאה עלו במהלך הבדיקה ולא חזרו לערכם הבסיסי עד לאחר שחרורם מבית החולים.

תפוקת השתן בקבוצת הבקרה ירדה במהלך הטיפול לזמן קצר. חומר הניגוד  גרם לנפרופתיה רק ב-5% בקבוצת הטיפול בעוד שבקבוצת הבקרה הופיעה נפרופתיה בכ-30% מהחולים.

בנוסף לכך בקבוצת הביקורת כרבע מהחולים נזקקו לדיאליזה או המופילטרציה דחופה כתוצאה מסיבוכי השימוש בחומר הניגוד.

שיעור התמותה באישפוז, בקבוצת ההמופילטרציה עמד על 2 אחוזים בעוד בקבוצת הבקרה שיעור זה היה גבוה פי 7. גם שיעור התמותה במהלך שנה לאחר הבדיקה היה גבוה בהרבה בקבוצת הבקרה. ההבדל בתמותה במהלך שנה לאחר הבדיקה נמצא בעיקר בחולים בהם ערכי הקריאטינין היו גבוהים מ-4 מ”ג/ד”ל.

מחקר זה מראה, שהמופילטרציה הינה שיטה יעילה ובטוחה למניעת הפגיעה הכלייתית מחומר ניגוד. ההסבר האפשרי לכך שדיאליזה כמניעה, לא מועילה כהמופילטרציה, הוא היציבות ההמודינמית הקיימת בהמופילטרציה בניגוד להיפו-וולמיה (Hypo Volemia) אשר יתכן ואף מחמירה את הפגיעה הכלייתית בעת דיאליזה.

חסרונה של שיטה זאת, הינה כמובן עלותו הגבוהה של הטיפול בהמופילטרציה. יש להדגיש שבמחקר זה השתתפו חולים בסיכון גבוה וכמות החומר הניגודי בו השתמשו היתה גבוהה מבמחקרים קודמים. באוכלוסיה זאת המופילטרציה, כנראה, משתלמת מבחינת עלות תועלת. אולם לא ניתן עדיין להסיק מתוצאות מחקר זה לגבי האוכלוסיה הכוללת.

הערת הג’ורנאל: כרופאים ראשונים או פנימאים המפנים חולים לטיפול נמרץ או לפרוצדורות אחרות הכוללות שימוש אפשרי נרחב בחומרי ניגוד לרנטגן, חשוב שנדגיש ונציין בהפנייה חולים אשר נמצאים בסיכון גבוה להתדרדרות תפקוד כלייתי בעקבות הפרוצדורה, כך שניתן יהיה לשקול במהלך הטיפול עצמו שימוש באמצעי הגנה מתאימים.

            The Prevention of Radiocontrast-AgentInduced Nephropathy by Hemofiltration, Giancarlo Marenzi, N England J Med, Volume 349:1333-1340

      http://content.nejm.org/cgi/content/full/349/14/1333