מחקר אקוקרדיוגרפי שבוצע בקרב מתנדבים בריאים בתנאי צלילה אמיתיים מצא דרגת בועות גז חשובה בכל הנבדקים. לאור השינויים ההמודינמיים עלתה השערה כי היפוולמיה היא פקטור חשוב ושיש מקום לשקול השבת איזון הנוזלים לאחר כל הצלילות.
במהלך צלילה, הצוללן נחשף לאילוצים סביבתיים כמו חשיפה לקור, שקיעה בנוזל, ועליה בלחץ. בועות גז אינטרה-וסקולריות מועברות ממחזור הדם הורידי לכלי הדם הריאתיים, שם הן מפונות דרך הריאות. יצירת הבועות היא הבסיס ל- Decompression Illness, אך בועות אלו נפוצות גם במחזור הדם הורידי של צוללנים אסימפטומטים.
במחקר השתתפו 10 צוללנים בריאים, שצללו לעומק ממוצע של 34.3 ± 2.7 m. משך הצלילה הממוצע עמד על 25.3 ± 3.5 דקות.
שעה אחת לאחר הצלילה, זוהות מיקרו-בועות במדורי הלב הימני בכל הנבדקים, וקוטר עליה וחדר שמאל ירדו באופן משמעותי. תפוקת הלב (Cardiac Output) שנמדדה לפי זרימת הדם האאורטלית נותרה ללא שינוי, אך קצב הלב עלה ונפח הפעימה (Stroke Volume) ירד לאחר הצלילה. מילוי חדר שמאל, שהוערך לפי הפרופיל לאורך המסתם המיטראלי, עלה בחלקו בגלל כיווץ הפרוזדורים. קטרי החללים בצד הימני של הלב נותרו ללא שינוי, אך נרשמה עליה במפל הלחצים בין החדר הימני והפרוזדור הימני.
לדברי החוקרים, שני פקטורים עשויים להסביר את התוצאות נפח קטן משנית לצלילה, או תסחיף גז ורידי בעקבות דה-סטורציה של חנקן. כתוצאה מכך, יש לשקול השבת מאזן המים של הגוף בתהליך ההחלמה לאחר צלילה.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!