שכיחות אנמיה עומדת על כשליש מאוכלוסיית העולם ואחראית לכ-10% משנות החיים עם מוגבלות, כך עולה מתוצאות סקירה חדשה מ-187 מדינות, שפורסמה בכתב העת Blood.
למרות השכיחות העולה של אנמיה, לפי הערכות השכיחות העולמית נרשמה ירידה משיעור של 40.2% בשנת 1990 ל-32.9% בשנת 2010, מהלך הזמן שנבחן במסגרת המחקר. במונחים יחסיים, אנמיה תורמת לירידה בשנות החיים עם מוגבלות מ-11.2% בשנת 1990 ל-8.8% בשנת 2010, אך מבחינה אבסולוטית העלייה בשכיחותה נמשכת, עם 68.4 מיליון שנות חיים עם מוגבלות בתום תקופת המחקר. הנתונים מעידים גם על תוצאות חיוביות, לפיהן חלה ירידה בשכיחות אנמיה חמורה בנשים ובבנות.
המומחים ממליצים על המעקב וההתערבות המכוונים לאנמיה באוכלוסיות בסיכון-גבוה ובנשים. למרות המוגבלות הרבה הנובעת מאנמיה, זו אינה זוכה לתשומת לב רבה בתחומים רבים. ייתכן כי הסיבה לכך נובעת מהתפיסה לפיה אנמיה הינה תוצר של תהליכי מחלה אחרים ולא יעד להתערבות בפני עצמו.
מהסקירה עולה כי חלה עליה בשכיחות הכוללת של שנות חיים עם מוגבלות על-רקע אנמיה, אך חלה ירידה בשכיחות אנמיה בשני המינים ובכל דרגות החומרה. בקרב זכרים, בכל הגילאים, השכיחות של אנמיה קלה ומתונה ירדה משמעותית, בעוד ששכיחות אנמיה חמורה ירדה בהיקף הגדול ביותר בנשים. הירידה הגדולה באנמיה חמורה בנשים הביאה לירידה של כ-5% בחומרה הממוצעת של אנמיה, בהשוואה לעליה ל 1.5% בזכרים.
ירידה בשיעורי המחלה הייתה התורם העיקרי לירידה בנטל המחלה בשני המינים ובכל דרגות החומרה של המחלה. מבחינה גיאוגרפית, דרום אסיה הינו האזור האחראי לנטל הגדול ביותר של שנות חיים עם מוגבלות על-רקע אנמיה לאורך תקופת המחקר, עם ירידה מ-39.8% בשנת 1990 ל-37.5% בשנת 2010.
מהערכת גורמים ספציפיים לאנמיה עלה כי חסר ברזל היה הגורם המוביל בזכרים ובנקבות במהלך תקופת המחקר. חמישה מצבים אחרים שתרמו לנטל הכולל בכל נקודות הזמן: תולעים, הפרעות תאים חרמשיים, תלסמיה, סכיזטוזומה ומלריה. התרומה של מלריה, סכיזטוזומה ומחלת כליות כרונית היו המצבים היחידים שתרומתם לאנמיה עלתה.
בצפון אמריקה תועד נטל האנמיה הנמוך ביותר המיוחס לחסר ברזל (3%), בעוד שבאזורים אחרים נרשמו שיעורים הרבה יותר גבוהים: מרכז אסיה (64.7%), דרום אסיה (54.8%) ואמריקה הלטינית (62.3%). באזורים בעלי הכנסה גבוהה תועדה שכיחות גבוהה יותר של המוגלובינופתיות, מחלת כליות כרונית ודימום ממערכת העיכול.
ברמה עולמית, התקופה שלאחר הלידה הינה התקופה עם השכיחות הגבוהה ביותר של אנמיה, לאחריה תקופת הילדות בין הגילאים 1-4 שנים. באותן קבוצות גיל תועדו השינויים הכי פחות חיוביים בנתונים האפידמיולוגיים במהלך תקופת המחקר. אנמיה על-רקע מחלת כליות כרונית עלתה עם הגיל בשני המינים, עם שיא בגילאי 80 ומעלה.
מגילאי 15 ועד לבגרות, בנשים תועדו באופן עקבי שיעורים גבוהים יותר של אנמיה. בנשים תועדה גם המוגבלות הרבה ביותר לאורך תקופת המחקר.
Blood 2013
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!