רמות גבוהות בפלסמה של trimethylamine-N-oxide (TMAO) במטופלים אמריקאיים שחוו אירוע קורונרי חד קשורות באופן בלתי תלוי בסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקורליים מג'וריים (MACE) לאחר 30 ו-60 יום ולתמותה בתוך 7 שנים. הערך הפרוגנוסטי של המטבוליט הנגזר מהמעיים אושר תוך שימוש הפעם בסיכון לאירועי MACE בתוך שנה במסגרת מחקר שוויצרי שכלל קבוצת עוקבה גדולה שעברה צינתור כלילי.
המחקר הזה , שפורסם ב- European Heart Journal, מצטרף למחקר אחר שפורסם ב- Clinical Chemistryשבו נמצא ש-TMAO היה קשור באופן בלתי תלוי בסיכון מוגבר לתמותה/MI תוך שנתיים מהאישפוז הראשון בשל MI .
ממצאים חדשים אלה מרחיבים את בסיס העדויות עבור TMAO , מעבר למטופלים יציבים, וכוללים גם מטופלים עם אי ספיקת לב וטרשת עורקים פריפריאלית , מה שהופך את TMAO להיכלל פוטנציאלית כגורם סיכון קרדיווסקולרי שייתכן שניתן לתקנו.
במחקר האחרון בוצעה הערכה של 530 מטופלים עוקבים שהגיעו לחדר המיון בקליבלנד עם כאבי חזה וחשד לאירוע קורונרי. בוצע מדידת TMAO בתחילת האשפוז במקביל לבדיקת טרופונין.
המטופלים עם הרמות הגבוהות ביותר של TMAO (מעל 7.9 μM) היו בסיכון גבוה של יותר מפי 6 ל-MACE בתוך 30 יום (סיכון יחסי 6.3, CI 1.8921.00; P<0.01) בהשוואה לאלו שהיו עם הרמות הנמוכות ביותר של TMAO (מתחת ל-2.5 μM) , וסיכון מוגבר של יותר מפי 5 ל-MACE בתוך 6 חודשים OR 5.65, 95% CI 1.9116.74; P<0.01) לאחר התאמה לגורמי סיכון מרובים.
גם מבחינת תמותה, מטופלים עם רמות גבוהות של TMAO היו בסיכון כמעט כפול למוות בתוך 7 שנים בהשוואה לאלה עם הרמות הנמוכות ביותר (OR 1.81, 95% CI 1.043.15; P<0.05).
החוקרים מציינים שמדד ה-TMAO הדגים באנליזות מתואמות לגורמי סיכון מרובים שגם במטופלים שהיו עם רמות טרופונין שליליות לאירוע קרדיאלי, סיכון מוגבר ל-MACE ב-30 (פי 5.8) יום ו-6 חודשים (פי 5.51) וזאת מעבר להתחשבות בגורמי הסיכון המסורתיים שכללו ביומרקרים, תוצאות א.ק.ג. , CRP , יל"ד, היפרליפדמיה, וסוג ה-MI (עם /ללא עליית מקטע ST או תעוקה לא יציבה) .
במטרה לחזק את הממצאים של המחקר מקליבלנד, בוצע מחקר נוסף, שוויצרי, שבו נבחנו 1,683 מטופלים במס' מרכזים שנכללו בקבוצת עוקבה שוויצרית של אירוע כלילי חד. גם כאן, רמות TMAO היו קשורות לסיכון מוגבר ל-MACE.
הסיכון המותאם ל-MACE לאחר שנה אחת היה גבוה יותר פי 1.5 במטופלים עם רמות TMAO מעל 4.85 μM בהשוואה לאלה עם רמות מתחת ל-1.93 μM. (סיכון יחסי של 1.57, 95% CI 1.032.41; P<0.05).
כמו כן, הוספת ערכי TMAO למודל חיזוי הובילה לשיפור מובהק בהערכת הסיכון ל-MACE בתוך שנה, בהשוואה למודל המבוסס על גורמי סיכון מסורתיים, אך לא הובילה לשיפור מובהק בערך הסטטיסטי של C .
בניגוד לכך, הוספת TMAO למודל החיזוי במחקר מקליבלנד הובילה לשיפור מובהק ביכולת החיזוי של MACE בתוך 30 יום ו-6 חודשים עם שיפור מובהק בערך הסטטיסטי של C .
במחקר נוסף שערכו סוזוקי ושות' נעשה מעקב אחר 1,079 מטופלים עם MI אקוטי . גם כאן, אנליזה רבת משתנים מצאה ש-TMAO היה גורם חיזוי בלתי תלוי ל-MI / תמותה בתוך שנתיים עם סיכון יחסי מובהק של 1.21 , אך לא לתקופה של 6 חודשים.
במודל מתואם באופן מלא לתמותה/MI בתוך שנתיים, TMAO היה הביומרקר היחידי שחזה באופן מובהק את התוצאות, וזאת למרות השימוש במרקרים כמו טרופונין קרדיאלי, NT-proBNP וקופפטין.
עדיין לא ברור המכנזים הקושר בין TMAO לסיכון קרדיאלי, אך נראה שהוא קשור למערכת הכליה-לב. וכמובן השאלה המסקרנת מכולם היא אם הפחתת רמות TMAO ע"י תזונה או אמצעים אחרים עשוייה גם לשפר את הפרוגנוזה של המטופלים.
Eur Heart J 2017; DOI:10.1093/eurheartj/ehw582. Article
Clin Chem 2017; 63:420-428. Abstract
Cell 2015; 163:1585-1595. Article
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!