נעה גינזבורג BSc
מחקר חדש מצא כי הטיפול בטסטוסטרון בגברים מבוגרים עם רמות טסטוסטרון נמוכות ואנמיה לא מוסברת הביא לשיפור מצב האנמיה בהשוואה לפלצבו. הטיפול הביא לשיפור באנמיה גם בגברים עם אנמיה שמקורותיה ידועים, כמו למשל חוסר בברזל. לדברי החוקרים, חוסר בטסטוסטרון בגברים מבוגרים מביא ליריד ברמות ההמוגלובין ולעתים לאנמיה מתונה. עם תיקון רמות הטסטוסטרון נראית עליה ברמות ההמוגלובין ונטייה לתיקון של האנמיה, גם בנוכחות של סיבות אחרות לאנמיה.
לדברי החוקרים, באחד משלושה גברים הסובלים מאנמיה לא ידועה הסיבה לתופעה. החוקרים היו מעונינים לקבוע אם טיפול בטסטוסטרון בגברים בני 65 או יותר הסובלים מחסר בטסטוסטרון ומאנמיה לא מוסברת יביא לעליה בריכוז ההמוגלובין בדם. לשם כך ערכו בין השנים 2010-14 מחקר כפול סמיות, המבוקר בפלצבו שכלל 788 גברים בני 65 או יותר שהציגו רמות טסטוסטרון של 275 נ"ג/דציליטר או פחות. מבין המשתתפים 126 סבלו מאנמיה (רמות ההמוגלובין בהם עמדו על 12.7 ג/ד"ל או פחות), כשאצל 62 ללא סיבה ידועה לאנמיה. החוקרים ניהלו את המחקר בשניים עשר מרכזים רפואיים בארצות הברית; המשתתפים היו בני 74.8 עם BMI ממוצע של 30.7. 84.9% היו לבנים.
הטיפול שניתן למשתתפים היה בטסטוסטרון ג'ל (אנדרוג'ל), כשהמינון נועד להביא לרמות טסטוסטרון הנמצאות בנורמה עבור גברים צעירים. קבוצת הביקורת קיבלה ג'ל פלצבו ל-12 חודשים.
יעד המחקר העיקרי היה אחוז הגברים עם אנמיה לא מוסברת שיציגו עליה של 1 ג/ד"ל (או יותר) ברמות ההמוגלובין בהשוואה בין קבוצת הטיפול לקבוצת הביקורת. הניתוח הסטטיסטי היה על בסיס כוונה לטפל לפי מודל לוגיסטי של אפקטים משולבים שעבר התאמה לגורמים מאזנים.
נמצא כי הטיפול בטסטוסטרון הביא לאחוז גדול יותר של עליה של 1 ג'/ד"ל ברמות ההמוגלובין לאחר שנה בגברים שסבלו מאנמיה בלתי מוסברת לעומת פלצבו (54% מול 15%, בהתאמה; OR מותאם 31.5, 95% CI, 3.7-277.8; P = .002) , כמו גם לאחוז גבוה יותר של גברים שלא היו אנמים לאחר שנה של טיפול, בהשוואה לפלצבו (58.3 מול 22.2%, בהתאמה. OR מתואם 17.0, 95% CI, 2.8-104.0; P = .002) . הטיפול בטסטוסטרון הביא גם לשיפור במצב האנמיה בגברים שאצלם המקור לאנמיה היה ידוע, ולעליה של לפחות 1ג'/ד"ל לאחר שנה לעומת פלצבו (52% מול 19%, בהתאמה . OR מתואם 8.2 , 95% CI, 2.1-31.9; P = .003). 6 מהמטופלים, שלא היו אנמים בתחילת המחקר, הגיעו לרמות המוגלובין של 17.5 ג/ד"ל או יותר לאחר שנת טיפול בטסטוסטרון.
החוקרים מסכמים כי בגברים מבוגרים הסובלים מרמות טסטוסטרון נמוכות הטיפול בטסטוסטרון יכול להביא לעליה משמעותית ברמות ההמוגלובין, בסובלים מאנמיה (הן מסיבות ידועות והן אם ללא סיבה ידועה). הם מציעים כי לעליה הזו ברמת ההמוגלובין עשויות להיות השלכות קליניות שצריכות להבדק באופן נפרד. בינתיים הם ממליצים לבדוק את רמות הטסטוסטרון בגברים מבוגרים הסובלים מאנמיה שאינה מוסברת כדיל הלציע מנגנון טיפול אפשרי.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!