עליה מוקדמת בספירת התאים הלבנים הינה גורם מנבא משמעותי לאיסכמיה מוחית מאוחרת לאחר דימום תת-עכבישי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-AANS (American Association of Neurological Surgeons).
במסגרת המחקר החוקרים בחנו את הנתונים אודות 849 חולים עם דימום תת-עכבישי על-רקע מפרצת, שלקחו חלק במחקר תצפיתי גדול יותר והשלימו בדיקת דם להערכת ספירת הדם בתוך 72 שעות מהופעת הדימום.
לאחר תקנון לגורמים מנבאים מוכרים לאיסכמיה מוחית מאוחרת, כולל הדרגה הקלינית של החולים, היקף הדימום בבדיקת CT בעת האשפוז, הרגלי עישון ותיקון מפרצת באמצעות קליפ, מהתוצאות עלה כי ספירה לבנה של 12.1 x 109 לליטרים ומעלה הינה גורם מנבא משמעותי לאיסכמיה מוחית מאוחרת (יחס סיכויים של 1.2).
יחס נויטרופילים/לימפוציטים של 5.9 ומעלה נקשר גם כן באופן מובהק עם התפתחות איסכמיה מוחית מאוחרת (יחס סיכויים של 1.7).
הספירה הלבנה הייתה מוגברת ב-49% מהחולים שהוגדרו כדרגה קלינית טובה על-פי סיווג Hunt and Hess של 1-3, ובחולים אלו תועד סיכון מוגבר לאיסכמיה מוחית מאוחרת מקבילה לזו בחולים עם דרגה קלינית גרועה (יחס סיכון של 2.1).
בניתוח ROC, ספירה לבנה מוגברת בחולים בדרגה קלינית טובה זוהתה כגורם מנבא משמעותי עוד יותר של איסכמיה מוחית מאוחרת (שטח מתחת לעקומה של 0.63), בהשוואה לגורם המנבא הסטנדרטי של Modified Fisher Scale (שטח מתחת לעקומה של 0.57).
בחולים עם דרגה קלינית טובה וספירה לבנה של עד 12.1 תועד סיכוי נמוך יותר משמעותית לאיסכמיה מוחית מאוחרת. יחס נויטרופילים/לימפוציטים של 5.9 ומעלה זוהה גם כן כגורם מנבא משמעותי יותר מ-Modified Fisher Scale עם ערך מנבא שלילי של 86% וערך מנבא חיובי של 26%.
שילוב ספירה לבנה ו-Modified Fisher Score זוהו כגורם מנבא משמעותי עוד יותר לאיסכמיה מוחית מאוחרת.
החוקרים מציינים כי סביר להניח כי המנגנון בבסיס הקשר בין ספירה לבנה ובין איסכמיה מוחית מאוחרת לאחר דימום תת-עכבישי הוא מורכב.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-AANS
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!