תוצאות מחקר שפורסם לאחרונה מעלות כי בנוסף להפחתה בלחץ-הדם, הגישה הדיאטית למניעת יתר לחץ-דם (DASH) משפרת גם את הרגישות לאינסולין.

החוקרים כותבים כי משום שדיאטת DASH מיושמת באופן שגרתי כחלק מהטיפול הבלתי-תרופתי ביתר לחץ-דם, חשוב לדעת את השפעותיה של תוכנית התנהגותית מקיפה הכוללת את הדיאטה על פעילות האינסולין. הם מסבירים כי במידה שהוספת דיאטת DASH להתערבויות המומלצות בסגנון החיים (הכוללות הורדה במשקל, הפחתה בצריכת נתרן, ועליה בפעילות גופנית) תעלה את הרגישות לאינסולין, יספק הממצא עדות לצורך להמליץ על דיאטת DASH כחלק מההתערבות המקיפה בסגנון החיים לצורך טיפול ביתר לחץ-דם ולצורך הפחתה כוללת של הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות.

במסגרת המחקר, חולקו באקראי 52 נבדקים לאחד משלושה סוגי התערבויות לא-תרופתיות לטיפול ביתר לחץ-דם. קבוצה A קיבלה ייעוץ בלבד, קבוצה B קיבלה טיפול התערבותי שכלל הורדה במשקל, הפחתה בצריכת הנתרן, עליה ברמת הפעילות הגופנית, והגבלה בצריכת האלכוהול, וקבוצה C טופלה באותה התערבות כמו קבוצה B בתוספת דיאטת DASH. הדיאטה מורכבת מצריכה גבוהה של פרות וירקות ושל מוצרי מזון בעלי תכולת שומן נמוכה וצריכה נמוכה של שומן ושל כולסטרול. היא כוללת תוספי מזון הקשורים בשיפור הרגישות לאינסולין, כמו מגנזיום, סידן וחלבון.

בקרב הנבדקים בקבוצות B ו-C נמצאו הפחתות דומות בכמות הקלוריות, באחוזי הקלוריות המגיעות משומן, ובצריכת הנתרן, וערכים דומים של הוצאות אנרגטיות ואובדן משקל. כמצופה בדיאטת DASH, בקבוצה C נמצאה צריכה מוגברת של חלבון, אשלגן, סידן ומגנזיום. בהשוואה לקבוצות האחרות, בקבוצה C נמצא שיפור משמעותי ברגישות לאינסולין, מערך של 1.96 ל-2.95 (P=.047). למרות שגם בקרב נבדקי קבוצה B נמצאו ירידות ברמות האינסולין בצום וברמות הגלוקוז, לא נמצא שינוי בעל משמעות סטטיסטית ברגישות לאינסולין ביחס לנבדקי קבוצת הביקורת.

מגבלות המחקר כוללות כוח בלתי מספק בכדי לקבוע את חשיבות השינוי ברגישות לאינסולין בקרב נבדקי קבוצה B, ושימוש בשני רישומי דיאטה בלתי רציפים בכדי להעריך את הצריכה התזונתית.

החוקרים כותבים כי בהתבסס על תוצאות המחקר, הכללת דיאטת DASH כחלק בסיסי מתוכנית הדיאטה ההיפו-קלורית עשויה להוביל לשיפור משמעותי עד לערך של 50% ברגישות לאינסולין. הם מסכמים כי יתכן שלשילוב זה בין מוצרי מזון ותוספי מזון עשויה להיות השפעה על מגוון מטרות תאיות שלבסוף יעודדו שינויים בהרכב הגוף במהלך אובדן המשקל, דבר שיוביל להשפעה הרצויה על פעילות האינסולין.

Diabetes Care. 2004;27:340-347

לידיעה במדסקייפ