ידוע כי פעילות גופנית משפרת את התסמינים המגבילים של אי-ספיקת לב כרונית, כדוגמת קוצר נשימה ועייפות,דרך השפעה על המערכת הקרדיו-וסקולרית ומערכת השרירים והשלד.

למרות זאת, השימוש בהתערבות זאת אינו רחב, יתכן בשל מידע מוגבל על ההשפעה על ההישרדות.

מחקרים אקראיים ומבוקרים התרכזו בעיקר בתועלת התסמינית וסמנים שמעידים על פרוגנוזה, כולל האיזון הנוירו-הורמונלי, וריאביליות בקצב הלב וצריכת חמצן מירבית.

רוב המחקרים היו קטנים. מטה-אנליזה של מחקרים אקראיים יכולה לספק הערכה מדויקת יותר של השפעת הטיפול מאשר מחקר בודד משום שהעוצמה הסטטיסטית גדולה יותר.

מאמר זה מציג מטה-אנליזה של מחקרים אקראיים ומבוקרים המשווים תוכנית אימון גופני לטיפול הרגיל במטופלים עם אי-ספיקת לב כרונית בשל הפרעה בתפקוד סיסטולי של חדר שמאל.

מטרת המחקר להשיג הערכה אמינה ומדוייקת של השפעת טיפול זה על נתוני התמותה או אשפוז בבית החולים.

שיטה איתור מאמרים רלוונטיים ב- Medline, וכן ע”י חיפוש ידני ברשימות מקורות והתיעצות עם מומחים בתחום. נכללו מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם נבדקו תכניות אימון גופני אשר נמשכו 8 שבועות לפחות, בקרב חולים עם אי ספיקת לב יציבה (ללא שינוי על פני 3 חודשים) או תפקוד סיסטולי ירוד (LVEF מתחת 50%), ודיווחו על שיעורי שרידות או אשפוז (מעקב של 3 חודשים לפחות).

מתוך 101 מאמרים פוטנציאליים, 9 מילאו את קריטריוני ההכללה.

השתתפו בהם סה”כ 801 מטופלים: 395 עברו תוכנית אימון גופני ו-406 היוו קבוצת ביקורת. התוצאה העיקרית שנבחנה היתה תמותה מכל הסיבות, והמשנית היתה תמותה או אשפוז. החוקרים מציינים כי לא נמצאה עדות להטיית פרסום. 

תוצאות – במהלך  תקופת מעקב ממוצעת של 705 יום, שיעור התמותה בקבוצת ההתערבות היה 22%  שהם 88 מקרי מוות ובקבוצת הביקורת 26% שהם 105 מקרי מוות

אימון גופני הוריד את סיכון התמותה ב- 35% באופן משמעותי סטטיסטית. נמצא כי טיפול ב-17 מטופלים ימנע מקרה מוות אחד. בתוצאה המשנית שנבחנה נמצא גם כן סיכון מופחת באופן משמעותי סטטיסטית, כך שאימון גופני הפחית ב- 28% את סיכוני התמותה או האשפוז

בנסיון לאתר תת-קבוצות בהן האימון הגופני היה מיטיב במיוחד, נבדקה השפעת הפעילות הגופנית בקרב נשים מול גברים, בגילאים של מעל 60 שנה או מתחת, בחומרת מחלה של NYHA I–II מול III–IV, במחלה על רקע איסכמי או לא-איסכמי, בתפקוד לבבי בו LVEF מעל 27% או מתחת, בחולים בעלי יכולת גופנית טובה יותר או פחות, ובתכנית אימון של מעל 28 שבועות או מתחת. לא נמצא הבדל משמעותי בתגובת תת-הקבוצות השונות של המטופלים לטיפול.

מסקנות – ממטה-אנליזה זו של מחקרים מבוקרים עולה ראשית כי פעילות גופנית בחולי אי ספיקת לב כרונית אינה מסוכנת. יתרה מזאת, תוצאות המחקר מספקות עדות להפחתה בשיעורי התמותה או האשפוז.

עדיין, יש צורך במחקרים נוספים שיתמקדו בגיבוש תוכנית אימון גופני אופטימלית למטופלים אלו ויזהו את תת קבוצות שיפיקו תועלת מרבית מהטיפול. 

הערת עורך מדור רפואת ספורט באי-מד:  ד”ר גל דובנוב

ממחקרים מסוג אלו עולה העדות, כי, ראשית, פעילות גופנית אינה מסוכנת בקרב חולים הנחשבים “קשים” או בסיכון מוגבר.

הדבר דומה למחקרים בהם מתנדבים בני 80 ומעלה עם תשישות, מחלות נלוות או סיכון מוגבר לנפילות, מצאו אף הם יתרון בריאותי בביצוע פעילות גופנית וללא סכנה ממשית.

הנקודה השניה העולה, היא יתרונה של פעילות גופנית בהפחתת שיעורי התמותה או האשפוז בחולים אלו. על רופאים בכל תחומי הרפואה להכיר את אותם אמצעים אשר הניבו שיפור באיכות החיים או שיפור בשרידות בקרב אוכלוסיית מטופליהם.

לגבי אי ספיקת לב, הרי קיימת העדפה רבה לתת לחולים את אותן תרופות אשר הוכחו כמשפרות שרידות, ומתן “קוקטייל” של תרופות כאלו הינו נפוץ מאוד.

ממחקרים מסוג אלו עולה העדות, כי, ראשית, פעילות גופנית אינה מסוכנת בקרב חולים הנחשבים “קשים” או בסיכון מוגבר.

הדבר דומה למחקרים בהם מתנדבים בני 80 ומעלה עם תשישות, מחלות נלוות או סיכון מוגבר לנפילות, מצאו אף הם יתרון בריאותי בביצוע פעילות גופנית וללא סכנה ממשית. הנקודה השניה העולה, היא יתרונה של פעילות גופנית בהפחתת שיעורי התמותה או האשפוז בחולים אלו.

על רופאים בכל תחומי הרפואה להכיר את אותם אמצעים אשר הניבו שיפור באיכות החיים או שיפור בשרידות בקרב אוכלוסיית מטופליהם.

לגבי אי ספיקת לב, הרי קיימת העדפה רבה לתת לחולים את אותן תרופות אשר הוכחו כמשפרות שרידות, ומתן “קוקטייל” של תרופות כאלו הינו נפוץ מאוד.

לקוקטייל זה הרינו מוסיפים כעת את ההמלצה לבצע פעילות גופנית סדירה.

אמנם אין המחקר הנוכחי מספק מרשם ברור, אולם אין סיבה להניח כי הוא שונה באופן מהותי מזה המתאים לרוב גדול של האוכלוסייה הבריאה והחולה 30 דקות לפחות של פעילות גופנית אירובית. בנייר עמדה של ארגון הלב האמריקאי, אשר הובא במדור רפואת הספורט באתר לפני כשנה (פעילות גופנית ואי ספיקת לב עמדת ארגון הלב האמריקאי     – ראה הקישור המלא באתר לחצו כאן)

מתואר המנגנון של אי הסבילות למאמץ בקרב החולים, המנגנונים המשוערים דרכן משפרת הפעילות הגופנית את תפקוד החולים, וכן מובא מרשם לפעילות :

ביצוע פעילות בעוצמה של  80% מ- VO2max (בחולים קשים יותר – 60% – 65%), למשך – 15-10 דקות של חימום ולאחריהן 20-30 דקות אימון מלווה בהרפייה, בתדירות של 5-3 פעמים בשבוע [1]. ניתן להוסיף למרשם ביצוע פעילות כנגד עומס: במחקר אשר השווה שילוב של פעילות אירובית עם עומס אל מול פעילות אירובית בלבד בקרב חולי אי ספיקת לב, נמצא כי אמנם שתי התכניות שיפרו רמה תפקודית, תפקוד לבבי ויכולת ביצוע מאמץ, אולם השילוב היה טוב יותר [2].

לגבי שרידות, בנייר העמדה מצוין כי אין די מידע לגבי שרידות חולים לאחר תכניות פעילות גופנית. מאמר המטה-אנאליזה הנוכחי מוסיף מידע שהיה חסר בעניין זה.

נראה כי הקרקע בשלה לביצוע מחקר של תכנית אימון גופני בקרב אוכלוסיית חולים גדולה יותר, כדוגמת המחקרים הנערכים מטעם חברות התרופות. אולם, נראה כי התקציב העצום הדרוש יפחית את הסיכוי כי נראה מחקר כזה בעתיד אלא אם יבוא מימון מטעם שרותי הבריאות או ממשלות, מתוך מטרה לשפר שרידות/ איכות חיים ולהפחית בהוצאות בריאות על תרופות.