פעילות אירובית עשויה להביא לשיפור איכות החיים הבריאותית והפחתת שיעורי דיכאון ותמותה בחולים עם מחלת כליות כרונית, תחת טיפולי המודיאליזה, כך מדווחים חוקרים בעקבות תוצאות מחקר עוקבה פרוספקטיבי, שכלל מרכזי דיאליזה ב-12 מדינות. ממצאי המחקר פורסמו בממהלך חודש אוקטובר בכתב העת Clinical Journal of the American Society of Nephrology.
מחקר DOPPS (Dialysis Outcomes and Practice Patterns) מבוסס על מדגם ארצי מייצג של מרכזי דיאליזה וחולים באוסטרליה, בלגיה, קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, ניו-זילנד, ספרד, שבדיה, בריטניה וארצות הברית. הסקירה כללה 5,763 חולים (מבין 11,733 חולים) שהשלימו שאלונים להערכת פעילות גופנית, היו מסוגלים ללכת, ועם נתונים זמינים אודות תוצאות ההתערבות. חולים אלו היו צעירים יותר, תחת טיפולי דיאליזה ממושכים יותר, עם שכיחות נמוכה יותר של מחלות רקע, בהשוואה לחולים שלא נכללו בסקירה.
החולים דיווחו על היקף הפעילות האירובית ואם ביצעו פעילות לשיפור הגמישות או הכוח, על-בסיס שאלון Rapid Assessment of Physical Activity. באשר לפעילות אירובית, 28.6% מהחולים דיווחו כי עסקו בפעילות לעיתים רחוקות, אם בכלל, ו-20.4% היו פעילים מאוד. בנוסף, 9.3% מהמטופלים דיווחו על פעילויות לשיפור הגמישות, 4.3% דיווחו על תרגילי כוח ו-6.8% עסקו בשני התרגילים.
חלק ממרכזי הדיאליזה מציעים תכניות פעילות גופנית, בשיעורים הנעים בין 14% ביפן ועד 37% בצפון אמריקה. במקומות בהם תכניות אלו זמינות, 70% מהמטופלים מדווחים כי עוסקים בפעילות גופנית לעיתים, לעיתים קרובות, או לעיתים קרובות מאוד, זאת בהשוואה לשיעור של 57% מהמטופלים במרכזים אחרים. הקשר הנ”ל נותר על כנו גם לאחר תקנון לגיל, מין, מיקום, משך טיפולי דיאליזה וצורך בסיוע בהליכה.
החוקרים זיהו קורלציה בין פעילות אירובית ובין שיעורי תמותה נמוכים יותר. בהשוואה לחולים שלא היו פעילים כלל או לעיתים רחוקות מאוד, באלו שעסקו בפעילות לעיתים רחוקות תועדה ירידה של 11% בשיעורי התמותה, באלו שעסקו בפעילות מסוימת נרשמה ירידה של 16% בשיעורי התמותה, באלו שעסקו בפעילות גופנית לעיתים קרובות נרשמה ירידה של 19% ובאלו שהיו פעילים מאוד תועדה ירידה של 40% בשיעורי התמותה (p<0.001).
בחולים שדיווחו על פעילות אירובית ברמות גבוהות יותר תועדה נטייה למדדים טובים יותר בהערכת איכות חיים. ההבדל עמד על 9.9 נקודות בסולם של 100 נקודות של נטל מחלת הכליות; 6.7 נקודות במדד איכות חיים גופנית (טווח אפשרי של 4.8-66.7) ו-3.7 נקודות במדד איכות חיים נפשית (בטווח של 1.4-74.7 נקודות). כמו כן, תועד קשר בין רמות גבוהות יותר של פעילות אירובית ובין מדדים נמוכים יותר בתסמיני דיכאון.
לא זוהה קשר בין תרגילים לשיפור הגמישות או תרגילי כוח ובין איכות החיים או שיעורי התמותה.
ממצאי המחקר מספקים עדות נוספת התומכת בתכניות פעילות גופנית ביחידות המודיאליזה.
במחקר נפרד שפורסם באותו גליון מדווחים חוקרים כי בחולי דיאליזה במהלך 120 הימים הראשונים לטיפולי דיאליזה, זוהה קשר בין תחושות דיכאון ובין עליה של 13% בששיעור האשפוזים בתוך שנה ועליה של 20% במספר הימים ששהו בבית החולים. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים שתיארו כי תסמיני דיכאון הינם גורם סיכון משמעותי לתמותה בשלבים מוקדמים של טיפולי דיאליזה.
Clin J Am Soc Nephrol. 2014;9:1669-1670
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!