במחקר EMPA-KIDNEY המקורי, נמצא כי Empaglifozin, מעכב SGLT2, הפחית את הסיכון להתקדמות מחלת כליות או מוות קרדיווסקולרי ב-28% בהשוואה לפלצבו. המחקר החדש, שנערך באוניברסיטת אוקספורד, עקב אחר 4,891 מטופלים (74%) מתוך 6,609 המשתתפים המקוריים למשך תקופת תצפית נוספת של שנתיים.
קריטריוני ההכללה כללו מטופלים בוגרים עם קצב סינון גלומרולרי (eGFR) של 20 עד 45 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר, או 45 עד 90 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר בתוספת יחס אלבומין-קריאטינין בשתן של ≥ 200 מ"ג/ג'. הגיל הממוצע היה 63 שנים, 34% היו נשים, וכ-57% לא סבלו מסוכרת.
בתקופת המעקב המשולבת (מחקר פעיל ותקופת התצפית), התוצא העיקרי – התקדמות מחלת כליות או מוות קרדיווסקולרי – התרחש ב-26.2% מקבוצת ה-empagliflozin לעומת 30.3% בקבוצת הפלצבו (HR, 0.79; P < .0001). בתקופת התצפית בלבד, היחס המסוכן נשאר מובהק, אך פחות (HR, 0.87; P = .04).
תוצאות נוספות הראו כי בתקופות המשולבות:
- הסיכון להתקדמות מחלת כליות היה 23.5% בקבוצת ה-empagliflozin לעומת 27.1% בפלצבו
- הסיכון המשולב למוות או מחלת כליות סופנית היה 16.9% לעומת 19.6%
- הסיכון למוות קרדיווסקולרי היה 3.8% לעומת 4.9%
ד"ר צ'אנג מאוניברסיטת צפון קרולינה ציינה כי הממצאים מחזקים את ההבנה שמדובר בתרופות לכל החיים. ד"ר קנטה מאוניברסיטת קולומביה הוסיף כי המחקר מדגיש את קיומן של השפעות מיטיבות מעבר לפעולה המיידית של התרופה, אך חשוב להבין שהיתרונות אינם זהים לאחר הפסקת הטיפול.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!