למלה ערווה מובן מוחשי ומובן מופשט.

לראשונה אנחנו פוגשים את המונח בספר בראשית בספורו של נוח.  “וישת מן היין ו?י?ש?כ?ר ויתגל….”  כלומר לאחר ששתה מיינו השתכר והתפשט. שניים מבניו, שם ויפת, לקחו שמלה והכתוב ממשיך” וישימו  על שכם שניהם וילכו אחורנית, ויכסו את ערוות אביהם, ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו”. מתוך כבוד לאביהם, כיסו את ערוותו, בלי שראו אותה. ערווה אם כן מערומי הגוף, בייחוד חלקי הגוף באזור אברי המין. אנחנו לומדים גם בספר שמות על תלבושת הכוהנים: “ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערווה, ממתנים ועד ירכיים יהיו”. מפסוק זה לומדים  היכן נמצא בשר הערווה.

אך כאמור המונח ערווה שימושו גם בהשאלה: ” כי השם אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחניך קדוש, ולא י?ר?א?ה בך ערוות דבר” כאן משמעות המלה ערווה, כל דבר גנאי וחרפה.

בתורה, “ערווה”  גם שם נרדף לזנות ולניאוף וכן “ערווה” כינוי לאישה האסורה ביחסי-מין כי היא קרובת משפחה. .

לבסוף, כאשר בני יעקב הגיעו מצרימה האשים אותם מושל מצרים, – שהיה יוסף אחיהם, אלא שלא הכירוהו -“לא, כי ערות הארץ באתם לראות” כוונתו, אתם מרגלים ובאתם לבדוק מקומות תורפה, מקומות שאינם מוגנים כהלכה, ונקל לפרץ דרכם ולכבוש את הארץ.

בשפת הרפואה של היום, הועד ללשון העברית מציע מספר שימושים למלה ערווה:
“דלקת הערווה” שם נרדף לדלקת הפות.
“שער הערווה” כמובן  השער מסביב לאברי המין, ו”הקדמת שער הערווה”, מצב בו ההתבגרות המינית מקדימה לבוא. 
“עצב הערווה” הוא העצב הפ?ודנדלי, ואם משתקים אותו הרי זה “חסם עצב הערווה Pudendal block בלועזית.

ועכשיו למילה בושת. “בוש” פרוש להתבייש כמו שכתוב:” בושתי וגם נכלמתי,” אומר הנביא ירמיהו ” כי נשאתי חרפת נעורי”.

“בושת” שם נרדף לבושה, למשל “כבושת גנב כי יימצא” אומר הנביא ירמיהו, הגנב כאשר נמצא מתבייש במעשיו.

עד כה לא נמצא למילים אלה שום קונוטציה מינית. אך בספר דברים כתוב : “כי ינצו אנשים יחדיו, איש ואחיו, וק?ר?ב?ה אשת האחד להציל את איש?ה? מיד מכהו, ושלחה ידה והחזיקה במבושיו” ……………  כאן המונח “מבושיו” נחשב כשם נרדף לאברי המין  הזכריים. המילה מופיעה בצורת רבים, ויש להניח ש”מבושיו” מתייחס לכל הקומפלקס של שק האשכים והפין גם יחד.

נדמה היה לי, שבעבר קראנו  ל  pubic bone ,  עצם הבושת  ולשיער באזור זה, שיער הבושת, אך להפתעתי לא מצאתי ערך זה באף אחד מהמילונים שבדקתי. עצם החיק ושיער הערווה, הם המונחים המקובלים היום. כנראה שטעיתי. אם כך, אני חוזר בי…  בבושת פנים.