משפחה

טיפול באמצעות liraglutide במינון 3 מ”ג ליום קשור לירידה מובהקת במשקל ולשיפור מטבולי (NEJM)

ע”פ מחקר חדש מה-NEJM  , טיפול באמצעות  liraglutide במינון 3 מ”ג, כטיפול תומך לדיאטה ופעילות גופנית היה קשור עם ירידה במשקל ושיפור מטבולי.

החוקרים מציינים ברקע כי השמנת יתר היא מחלה כרונית עם השלכות בריאותיות קשות, אך קיימות עדויות לכך שיש קושי לשמירה על ירידה במשקל באמצעות שינוי באורח חיים בלבד. לירגלוטייד, מקבוצת האנלוגים ל-GLP-1 , הראה פוטנציאל להשגת תועלת בבקרת משקל במינון של 3 מ”ג ליום הניתן בהזרקה תת עורית.

במחקר זה שנמשך לאורך 56 שבוועת, במשטר כפול סמיות שבו נכללו 3,731 מטופלים ללא סוכרת סוג 2 , ואשר היו עם BMI של לפחות 30 ק”ג/מ”ר , או לפחות 27 ק”ג/מ”ר במידה וסבלו גם מדיסליפדמיה או יתר לחץ דם (יל”ד) לא מטופלים.

החוקרים הקצו את המשתתפים בשיעור של 2:1 לקבלת זריקה חד יומית תת עורית על לירגלוטייד 3 מ”ג (2,487 מטופלים) או פלצבו (1,244 מטופלים). שתי הקבוצות קיבלו הדרכה לשינוי אורח חיים. יעדי המחקר המרכזיים כללו שינוי במשקל גוף , ושיעור המטופלים שאיבדו לפחות למעלה מ-5% ממשקלם ויותר מ-10% מהמשקל ההתחלתי שלהם.

בתחילת המחקר, ממוצע הגיל של המשתתפים היה 45 + 12 שנים , המשקל הממוצע היה 106.2 + 21.4 ק”ג ו-61.2% היו עם קדם סוכרת. בשבוע ה-56, המטופלים בקבוצת הלירגלוטייד איבדו ממשקלם 8.4 ק”ג + 7.3 , בעוד שבקבוצת הפלצבו הירידה במשקל הייתה  2.8 ק”ג + 6.5 : הבדל של 5.6 ק”ג בירידה במשקל בין הקבוצות ברווח בר סמך ב-95% של 6.1- ל-5.1- ק”ג, עם P<0.001 ) .   

שיעור של 63.2% מהמטופלים בקבוצת הלירגלוטייד, לעומת 27.1% בקבוצת הפלצבו, איבדו לפחות 5% ממשקלם ההתחלתי וההבדל היה מובהק סטטיסטי עם P<0.001 . בנוסף 33.1% מקבוצת הלירגלוטייד, לעומת 10.6% בלבד בקבוצת הפלציבו איבדו למעלה מ-10% ממשקלם, וגם כאן ההבדל היה מובהק סטטיסטסי.

בנוסף לכך החוקרים מדווחים על ירידה גדולה יותר בהמוגלובין המסוכרר (HbA1c) בקרב קבוצת הלירגלוטייד, ברמת הסוכר בצום ורמות אינסולין בצום בהשוואה לפלציבו, וכן גם ירידה ברמות הסוכר, ועלייה ברמות ההאינסולין וה-C פפטיד בהשוואה לקבוצת הפלציבו , וזאת במהלך מבחן סבילות פומי לסוכר.

החוקרים מדגישים כי אפקטים חיוביים אלה של לירגלוטייד 3 מ”ג אלה היו גדולים יותר בקרב מטופלים קדם סוכרתיים בהשוואה לאלה שלא היו במצב זה. דווח גם על שיפור בתנגודת לאינסולין ותפקוד תאי בטא בקבוצת הלירגלוטייד 3 מ”ג בהשוואה לפלציבו.

כמו כן החוקרים מדווחים כי שיעור קדם הסוכרת בשבוע ה-56 היה נמוך יותר באופן מובהק בקבוצת הלירגלוטייד בהשוואה לפלציבו, מימצא שהיה עקבי עם השיפור הגליקמי בקבוצה זו.

מבחינה קרדיו מטבולית החוקרים מדווחים כי הייתה ירידה גדולה יותר ברמות לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי בשבוע ה-56 בקבוצת הלירגלוטייד . בנוסף נמצא גם שיפור גדול יותר ברמות הליפידים בצום, CRP , וב- plasminogen activator inhibitor-1 ואדיפונקטין בקבוצת הלירגלוטייד בהשוואה לפלציבו.

הטיפול בלירגלוטייד היה קשור גם לציונים גבוהים יותר של שאלון איכות חיים מסוג SF-36 עבור בריאות גופנית ונפשית כוללת, וכן גם באיכות חיים הקשורה למשקל גוף.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר שדווחו במחקר בקבוצת הלירגלוטייד היו שלשול ובחילות בדרגה קלה עד בינונית.  תופעות לוואי רציניות דווחו ב-6.2% מהמטופלים בקבוצת לירגלוטייד וב-5.0% מקבוצת הפלציבו.

מסקנת החוקרים היא שבמחקר זה השימוש בלירגלוטייד 3 מ”ג, כטיפול תומך בדיאטה ופעילות גופנית , קשור לירידה מובהקת במשקל ובשיפור מטבולי, לרבות ירידה בגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים כמו היקף מתנים , לחץ דם וסמני דלקת. כאמור נצפו גם שיפורים מתונים ברמות ליפידים למרות שהמשמעות הקלינית שלהם אינה ברורה. מעבר לכך, המטופלים בקבוצת הלירגלוטייד השיגו ירידות גדולות יותר של ערכי סוכר בצום ולאחר ארוחה, שיפור גדול בתפקוד תאי בטא ורגישות לאינסולין .

לדעת החוקרים השילוב של ירידה במשקל ביחד עם השיפור בבקרה הגליקמית עשוי ככל הנראה לתרום לירידה שנצפתה בשכיחות קדם הסוכרת ובדחיית הופעת הסוכרת. החוקרים מדגישים גם את השיפור הגדול יותר במדדי איכות החיים ובעיקר את התפקוד הגופני בקרב משתתפי קבוצת הלירגלוטייד.

הם מסכמים כך : “טיפול חד יומי בלירגלוטייד 3 מ”ג כטיפול תומך בדיאטה ופעילות גופנית במטופלים הסובלים מהשמנת יתר או עודף משקל  קשור לירידה במשקל מובהקת ומשמעותית מבחינה קלינית ובנוסף גם שיפור גליקמי ושיפור במס’ רב של גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים כמו גם שיפור באיכות חיים הקשורה למצב הבריאותי.

N Engl J Med 2015; 373:11-22July 2, 2015

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • היענות ממושכת לדיאטה ים-תיכונית מפחיתה היארעות סוכרת לאורך שני עשורים (Metabolites)

    היענות ממושכת לדיאטה ים-תיכונית מפחיתה היארעות סוכרת לאורך שני עשורים (Metabolites)

    מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Metabolites עולה כי היענות ארוכת-טווח לדיאטה ים-תיכונית מספקת הגנה מפני התפתחות סוכרת מסוג 2. במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין היענות לדיאטה ים תיכונית ובין היארעות סוכרת מסוג 2 לאורך שני עשורים במבוגרים שלקחו חלק במחקר ATTICA. מדובר במחקר עוקבה פרוספקטיבי שכלל 3,042 גברים ונשים מיוון. נתונים […]

  • חיזוי הסיכון להיפוגליקמיה והיפרגליקמיה במהלך ולאחר פעילות בקרב מתבגרים עם סוכרת מסוג 1 (Diabetes Technol Ther)

    חיזוי הסיכון להיפוגליקמיה והיפרגליקמיה במהלך ולאחר פעילות בקרב מתבגרים עם סוכרת מסוג 1 (Diabetes Technol Ther)

    במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes Technology & Therapeutics מדווחים חוקרים מצפון אמריקה על תוצאות מחקר חדש שנועד לנבא את הסיכון להיפוגליקמיה והיפרגליקמיה במהלך ולאחר פעילות גופנית במתבגרים עם סוכרת מסוג 1 וממליצים לכוון להתחיל פעילות גופנית עם ריכוז סוכר אינטרסטיציאלי בטווח 130-160 מ”ג/ד”ל עם מגמה שטוחה או ירידה קלה בערכי הסוכר לפי מד סוכר רציף […]

  • שאלות טיפוליות במטופל הסוכרתי בגיל השלישי - מפגש 1 - היפוגליקמיה

    שאלות טיפוליות במטופל הסוכרתי בגיל השלישי - מפגש 1 - היפוגליקמיה

    לפניכם מפגש ראשון מתוך סדרת מפגשים מטעם האיגוד הגריאטרי בנושא הטיפול במטופל הסוכרתי בגיל השלישי. בכל פרק מתייחסות ד”ר דבי שפירא וד”ר ליאת ברזילי־יוסף לנושא מעשי וחשוב לעבודה היומיומית עם מטופלים אלו, בעזרת דיון במקרים, הצגת מחקרים קליניים והניסיון הקליני הרחב. המפגש הראשון עוסק בהיפוגליקמיה. לסדרת המפגשים לחצו כאן סדרת המפגשים בחסות חברת נובו נורדיסק

  • מדוע רבים לא מתייחסים למחלות לב בחולי סוכרת מסוג 1? (NEJM)

    מדוע רבים לא מתייחסים למחלות לב בחולי סוכרת מסוג 1? (NEJM)

    ניהול מחלות לב וכלי דם הוא היבט שלעתים קרובות נזנח, אך הוא קריטי כשמדובר בטיפול באנשים עם סוכרת מסוג 1, כך אמרו מחברי סקירה חדשה שפורסמה ב-The New England Journal of Medicine. מחלות לב וכלי דם הן סיבת המוות השכיחה ביותר בקרב חולים בסוכרת מסוג 1, בדומה לאלו עם סוכרת מסוג 2. עם זאת, אין […]

  • השמנה מלווה בסיכון מוגבר לסיבוכים לאחר ניתוח ארתרוסקופי לתיקון מסובבי הכתף (J Bone Joint Surg)

    השמנה מלווה בסיכון מוגבר לסיבוכים לאחר ניתוח ארתרוסקופי לתיקון מסובבי הכתף (J Bone Joint Surg)

    השמנה הינה גורם סיכון אפשרי לסיבוכים ואשפוזים חוזרים לאחר ניתוח ארתרוסקופי לתיקון מסובבי הכתף, למרות מדדי תפקוד וכאב דומים באלו עם משקל עודף או משקל תקין, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of Bone & Joint Surgery. החוקרים ערכו חיפוש במאגרי Embase ו-PubMed להשלמת סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של 14 מחקרים שכללו 118,331 חולים […]

  • טרום-סוכרת מלווה בצמצום מגוון מיקרוביאלי במערכת העיכול (Nutrients)

    טרום-סוכרת מלווה בצמצום מגוון מיקרוביאלי במערכת העיכול (Nutrients)

    המגוון הביולוגי של המיקרוביום במערכת העיכול מצומצם יותר בחולים עם טרום-סוכרת לעומת נבדקים בריאים, כאשר ההרכב כולל כמות קטנה יותר מהזנים המעורבים במסלולים עיקריים של פיזיולוגיה ומטבוליזם, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Nutrients. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים הוכיחו את הקשר בין הרכב החיידקים במעי, הרגלי תזונה, משק סוכר ועמידות לאינסולין, […]

  • סיכון מוגבר לסוכרת בחולים לאחר התערבות ניתוחית לטיפול בתסמונת תעלה קרפאלית (Diabetes, Obesity and Metabolism)

    סיכון מוגבר לסוכרת בחולים לאחר התערבות ניתוחית לטיפול בתסמונת תעלה קרפאלית (Diabetes, Obesity and Metabolism)

    בחולים שעברו התערבות ניתוחית לטיפול בתסמונת תעלה קרפאלית סיכון מוגבר להתפתחות סוכרת מאוחר יותר, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סוכרת הינה גורם סיכון לתסמונת תעלה קרפאלית, אך לא ידוע אם תסמונת תעלה קרפאלית מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת בשלב מאוחר יותר. לבחינת הנושא הם […]

  • חשיבות מועד אבחנת סוכרת הריונית (Diabetes Care)

    חשיבות מועד אבחנת סוכרת הריונית (Diabetes Care)

    בנשים עם הופעה של סוכרת הריונית לפני שבוע 20 להיריון ייתכנו תוצאות גרועות יותר, בהשוואה לנשים עם הופעה מאוחרת של סוכרת הריונית שגם החלו טיפול לאחר 24-28 שבועות הריון, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Diabetes Care. ארגון הבריאות העולמי תומך בטיפול בסוכרת הריונית לאחר 24-28 שבועות הריון, אך מחקר TOBOGM הצביע על שיעור […]

  • חשיבות מגנזיום בהתפתחות תסמונת מטבולית (J Clin Endocrinol Metab)

    חשיבות מגנזיום בהתפתחות תסמונת מטבולית (J Clin Endocrinol Metab)

    אובדן מוגבר של מגנזיום בשתן, כפי שבא לידי ביטוי במדד חסר מגנזיום (Magnesium Depletion Score, או MDS), עשוי לשמש כגורם סיכון בלתי-תלוי לתסמונת מטבולית במבוגרים בארצות הברית, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי יש עדויות המציעות כי היפומגנזמיה כרונית עשויה לשחק תפקיד בפתוגנזה […]

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה