הטיפול התרופתי הזמין כיום לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) אינו מוביל רק להקלה בתסמיני מחלת המפרקים ומסייע במניעת התקדמות המחלה ונזק מפרקי, אלא גם מסייע בהגבלת הסיכון המוגבר למחלות לב וכלי דם באוכלוסיית חולים זו, כך עולה מסדרת דיווחים שהוצגה בכנס השנתי מטעם ה-European Congress of Rheumatology.
המומחים מסבירים כי דלקת מפרקים שגרונית מלווה בסיכון מוגבר לתחלואה ותמותה קרדיווסקולארית, סיכון הניתן לזהות כבר בשלבים מוקדמים של המחלה. Hydroxychloroquine (פלקווניל) שימש כחלק מהטיפול המשולב עם Methotrexate (מתוטרקסט) ו-Sulfasalazine (סלאזופירין) ונקשר עם סיכון נמוך יותר לסוכרת ודיסליפידמיה בחולים אלו.
במחקרם בחנו החוקרים את הנתונים אודות 29,611 מקרים של דלקת מפרקים שגרונית בין 2004-2014 במאגרים מדנמרק, מהם 5,574 חולים שהחלו טיפול ב-Hydroxychloroquine. בהמשך, הותאמו 3,742 חולים שהחלו טיפול תרופתי במטרה להשוות את התמותה הקרדיווסקולארית והתמותה מכל-סיבה.
מהנתונים עלה כי יחס הסיכון לתמותה מכל-סיבה עמד על 0.83 (רווח בר סמך 95% של 0.71-0.97) ויחס הסיכון לתמותה קרדיווסקולארית עמד על 0.78 (רווח בר-סמך 95% של 0.61-0.99).
ממצאים אלו תומכים בשילוב Hydroxychloroquine עם תרופות אחרות ממשפחת DMARD (Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs), למרות העובדה שההשפעה של Hydroxychloroquine עצמו על פעילות דלקת מפרקים שגרונית היא מוגבלת.
במחקר שני, בחנו חוקרים את ההשפעות הקרדיווסקולאריות של Methotrexate על-בסיס נתוני Medicare לשנים 2006-2015 בקרב חולים עם דלקת מפרקים שגרונית, אשר החלו בטיפול ביולוגי. החוקרים זיהו ירידה של 23% בסיכון למחלות לב וכלי דם בקרב אלו שהחלו בטיפול ב-Methotrexate בשילוב עם תכשיר ביולוגי.
החוקרים זיהו 88,255 התחלות טיפול ביולוגי בקרב 64,218 חולים. גיל החולים הממוצע עמד על 65 שנים, 84% היו נשים.
שיעורי ההיארעות הלא-מתוקנים של אירועים קרדיווסקולאריים עמדו על 13.1 ל-1,000 שנות-מטופל באלו שטופלו במשלב עם Methotrexate, בהשוואה ל-18.7 ל-1,000 שנות-מטופל באלו שלא נטלו Methotrexate, כאשר ההבדל היה מובהק סטטיסטית.
כאשר החוקרים בחנו את התכשירים הביולוגיים הפרטניים, הם מצאו כי יחסי הסיכון נעו בין 0.61 עם Golimumab (סימפוני) ל-0.97 עם Adalimumab (יומירה).
במחקר שלישי שהוצג בכנס, דיווחו חוקרים כי הטיפול ב-Tocilizumab (אקטמרה) לא לווה בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, למרות שלתכשיר זה השפעה שלילית על פרופיל השומנים.
המחקר הרטרוספקטיבי התבסס על נתוני תביעות Medicare ו-MarketScan לשנים 2006-2015 בחולים שהחלו טיפול ביולוגי, עם תוצא משולב של אוטם לבבי, אירוע מוחי, או מחלה קרדיווסקולארית פטאלית.
הסקירה כללה 88,463 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית ו-117,493 חולים שהחלו בטיפול ביולוגי. בקרב אלו שהחלו בטיפול ב-Tocilizumab תועד שכיחות גבוהה יותר מאלו שהחלו בטיפול במעכבי TNF של אי-ספיקת לב, פרפור פרוזדורים ואשפוז, אך שכיחות נמוכה יותר של סוכרת, טיפול ב-Methotrexate והעדר טיפול ביולוגי קודם.
שיעורי ההיארעות של התוצא המשולב בקרב מטופלי Medicare נעו בין 13.3 ל-1,000 שנות-מטופל עם Etanercept (אנברל) ל-19.4 ל-1,000 שנות-מטופל עם Rituximab. בהשוואה ל-Tocilizumab, יחס הסיכון המתוקן לתוצא קרדיווסקולארי עמד על 1.03 עם Abatacept (אורנסיה), יחס סיכון של 1.25 עם Rituximab, יחס סיכון של 1.13 עם Etanercept, יחס סיכון של 1.33 עם Adalimumab ויחס סיכון של 1.57 עם Infliximab (רמיקד).
החוקרים לא זיהו סימנים כי Tocilizumab מסוכן יותר מבחינה קרדיווסקולארית, בהשוואה לתכשירים ביולוגיים אחרים.
מתוך כנס ה-EULAR
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!