רעילות לבבית משנית לטיפול ב-Trastuzumab (הרספטין) נותרה לאחר חציון מעקב של שבע שנים, כך עולה מתוצאות מחקר חתך, מקרה-ביקורת, שפורסמו בכתב העת JAMA Cardiology.
מטרת המחקר הייתה לבחון אם רעילות לבבית על-רקע טיפול תרופתי ב- Trastuzumab חולפת עם הזמן או מלווה בהפרעה ארוכת טווח בתפקוד הלב והריאות בנשים ששרדו סרטן שד. מדגם המחקר כלל נשים עם סרטן שד לא-גרורתי, חיובי ל-ERBB2, לאחר השלמת טיפול המבוסס על Trastuzumab (חציון של 7.0 שנים מהשלמת טיפול), אשר ענו על אחד משני קריטריונים: (1) רעילות לבבית התפתחה במהלך טיפול ב- Trastuzumab (ירידה אסימפטומטית של לפחות 10% במקטע הפליטה של חדר שמאל, מערך בסיסי קטן מ-55%, 22 נשים); או (2) העדר עדות לרעילות במהלך טיפול ב- Trastuzumab (20 נשים). לצורך השוואה, החוקרים כללו גם 15 נשים בריאות ששימשו כקבוצת ביקורת.
ניתוח הנתונים כלל 57 משתתפות בגיל חציוני של 60.8 שנים. 38 מבין 42 נשים עם סרטן שד טופלו באנתרציקלינים לפני טיפול ב- Trastuzumab.
מהנתונים עולה כי מקטע הפליטה של חדר שמאל הממוצע היה נמוך משמעותית בקרב נשים שטופלו ב- Trastuzumab (56.9%), בהשוואה לנשים עם סרטן שד שלא קיבלו טיפול זה (62.4%) או ביקורות בריאות (65.3%); תוצאות דומות תועדו בהערכת המתח האורכי הגלובאלי (17.8%-, 19.8%- ו-21.3%-, בהתאמה).
ממוצע צריכת חמצן מקסימאלית בקבוצת המטופלות ב- Trastuzumab (22.9 מ”ל/ק”ג/דקה) היה נמוך ב-15%, בהשוואה לנשים עם סרטן שד שלא טופלו ב- Trastuzumab (27.0 מ”ל/ק”ג/דקה, p=0.03) ונמוך ב-25% בהשוואה לביקורות בריאות (30.5 מ”ל/ק”ג/דקה, p<0.001).
בנשים עם סרטן שד זוהה קשר מובהק סטטיסטית בין מתח אורכי גלובאלי ובין צריכת חמצן מקסימאלית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי רעילות לבבית על-רקע טיפול ב- Trastuzumab מלווה בליקוי בולט בתפקוד הלב והריאות ועשויה לתרום לסיכון מוגבר להופעה מאוחרת של מחלות לב וכלי דם בנשים ששרדו סרטן שד.
JAMA Cardiology 2020
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!