רטינופתיה סוכרתית הינה סיבוך מיקרו־וסקולרי חמור של סוכרת שעלול לגרום לאיבוד ראייה, ומהווה אתגר גלובלי משמעותי. זיהוי וטיפול מוקדמים יכולים למנוע איבוד ראייה מרטינופתיה סוכרתית. ב- 2003 הוצגה התכנית לסקר עיניים לסוכרת של שירות הבריאות הלאומי בבריטניה The National Health Service (NHS) Diabetic Eye Screening Programme (DESP) שמטרתה הייתה לזהות חולים עם רטינופתיה סוכרתית ולהתחיל בטיפול בשלב מוקדם. ה- NHS DESP מבצע כיום 2.3 מיליון בדיקות סקר בשנה ובמסגרתם מצולמים 13 מיליון תמונות רשתית, כאשר מספר הבדיקות והצילומים נמצאים במגמת עלייה. צילומי הרשתית נבדקים על ידי עד שלושה מעריכים מנוסים כדי לקבוע את הקיום והחומרה של רטינופתיה סוכרתית. הנבדקים עם רטינופתיה מסכנת ראייה מופנים למרפאות עיניים בבתי חולים להמשך הערכה וטיפול. תוכנית זו היא אתגר משמעותי לספקי הבריאות בגלל הגידול בכמות החולים ובמגבלות התקציב.

פורסמו הוכחות לכך שביצוע בדיקות סקר פעם בשנתיים במקום פעם בשנה אצל חולים עם סיכון נמוך, עשויות להיות בטוחות, בנוסף לכך שהן חסכוניות יותר בגלל הפחתת מספר הביקורים והפחתת עומס העבודה. אולם לא כל ההוכחות היו חד משמעותיות, והמסקנה הייתה שאין מספיק הוכחות כדי שאפשר יהיה להמליץ בדיקות סקר בטווחים גדולים משנה. בשנת 2016 הוועדה הלאומית לסקרים בבריטניה UK National Screening Committee (NSC) המליצה על שינוי למעקב כל שנתיים עבור חולים בסיכון נמוך לאיבוד ראייה. הרציונל לשינוי היה מבוסס על ביקורת של ה- NSC על קרוב ל- 350,000 חולים משבעה אזורים שונים בבריטניה. בדיקה זו הראתה שהידרדרות למצב של רטינופתיה מסכנת ראייה ולרטינופתיה סוכרתית שגשוגית חמורה יותר בקרב חולים ללא רטינופתיה סוכרתית במהלך 12 חודשים הייתה נמוכה, ובמהלך שנתיים בקרב בערך 0.7% התפתחה רטינופתיה שבגללה הופנו לבתי חולים. החסרונות של הערכת בטיחות זו היו רבים, וביניהם העובדה שהאזורים השונים בהם נערכה הבדיקה כללו פיזור שונה של גילאים, מגדר, ופרופיל מוצא אתני. בגלל החסרונות של הבדיקה שנערכה, עדיין לא ברור אם בדיקות סקר כל שנתיים הינן בטוחות מספיק.

המחקר הנוכחי משתמש בתוצאות הסקר של צפון מזרח לונדון שהוא הגדול ביותר וגם המגוון ביותר מבחינת מוצא אתני. נבדק שיעור ההידרדרות למצב של רטינופתיה מסכנת ראייה ולרטינופתיה סוכרתית שגשוגית חמורה בקרב אלה ללא רטינופתיה סוכרתית בשתי בדיקות עוקבות כדי לגלות את שעורי ההיארעות בחלוקה לקבוצות אתניות, ולברר את הפוטנציאל של עיקוב אבחנה וטיפול בעקבות מעקב דו-שנתי במקום חד-שנתי. החוקרים היו מבריטניה ומארה”ב. נבדקו נתוני בדיקות הסקר בצפון מזרח לונדון של אנשים ללא רטינופתיה סוכרתית במהלך שתי בדיקות עוקבות, וסוכמו תוצאות המעקב אחריהם במשך 8 שנים מ- 2018 עד 2021. אוכלוסיית המחקר כללה 82,782 אנשים. 37% היו לבנים, 36% ממזרח אסיה ו- 16% היו שחורי עור. ב- 1788 מקרים מתוכם התפתחה רטינופתיה סוכרתית כעבור 4.3 שנים של מעקב בממוצע. ההיארעות הייתה בין 0.47 ל- 0.55 ל- 100 איש לשנה. ההיארעות של רטינופתיה סוכרתית בקרב המשתתפים ממוצע מזרח אסייתי הייתה 0.55 ל- 100 איש לשנה, 0.34 ל- 100 איש לשנה עבור הלבנים, ו- 0.77 ל- 100 איש לשנה עבור שחורי העור. נמצא שמעקב פעם בשנתיים במקום פעם בשנה היה גורם לעיקוב האבחנה והטיפול בשנה עבור 56.3% מהמקרים ועבור 43.6% מהמקרים עם רטינופתיה סוכרתית שגשוגית. השיעור המצטבר של רטינופתיה סוכרתית ל- 100,000 איש היה 1904 עבור שחורי עור, 1276 עבור אנשים ממוצע מזרח אסייתי, ו- 844 עבור לבנים. המסקנה הייתה שמעקב אחת לשנתיים לעומת מעקב אחת לשנה יעכב בשנה את האבחנה של רטינופתיה סוכרתית ושל רטינופתיה סוכרתית שגשוגית, במיוחד עבור שחורי העור ולכן איננו מומלץ, במיוחד עבור אוכלוסיות בסיכון כמו שחורי עור ואנשים ממוצע מזרח אסייתי.

Olvera-Barrios A, Rudnicka AR, Anderson J, Bolter L, Chambers R, Warwick AN, Welikala R, Fajtl J, Barman S, Remgnino P, Wu Y, Lee AY, Chew EY, Ferris FL, Hingorani A, Sofat R, Egan CA, Tufail A, Owen CG, On behalf of the ARIAS Research Group
Two-year recall for people with no diabetic retinopathy: a multi-ethnic population-based retrospective cohort study using real-world data to quantify the effect
Br J Ophthalmol 2023;107:1839–1845