בחולים עם שברי אי-ספיקה עקב אוסטיאופתיה משנית למתוטרקסט, המשך טיפול במתוטרקסט מלווה בסיכון מוגבר משמעותית לשברים נוספים, כאשר כמעט כל חולים שהמשיכו בטיפול התרופתי חוו שברי אי-ספיקה נוספים או שבר אוסטיאופורוטי מג'ורי, כך מדווחים חוקרים מבריטניה במאמר שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases.
החוקרים השלימו סקירה רטרוספקטיבית במטרה לקבוע אם המשך טיפול במתוטרקסט לאחר שברי אי-ספיקה על-רקע מתוטרקסט משפיע על הסיכון לשברים בעתיד. מדגם המחקר כלל 33 חולים (גיל ממוצע של 67.3 שנים, 97% נשים) עם אוסטיאופתיה משנית למתוטרקסט. המינון השבועי הממוצע של מתוטרקסט עמד על 20 מ"ג, עם משך טיפול ממוצע של 10.7 שנים.
החוקרים אספו נתונים דמוגרפיים, כמו גם נתונים קליניים, כולל מידע אודות פעילות המחלה, טיפול במתוטרקסט, טיפולים נלווים ומדדי בריאות עצם בזמן שבר אי-ספיקה ראשון. משך המעקב הממוצע עמד על 5.7 שנים. ב-21 מבין 32 חולים הטיפול במתוטרקסט נמשך לאחר שבר אי-ספיקה ראשוני.
מהנתונים עולה כי כמעט כל החולים (95.2%) שהמשיכו בטיפול במתוטרקסט לאחר שבר אי-ספיקה ראשוני חוו שבר אי-ספיקה נוסף (67%) או שבר אוסטיאופורוטי מג'ורי (33%). שברים נוספים תועדו בשיעור נמוך יותר משמעותית של חולים שהפסיקו את הטיפול במתוטרקסט, בהשוואה לאלו שהמשיכו בטיפול התרופתי (36% לעומת 95%, p=0.001).
שיעור גבוה יותר של חולים שהפסיקו את הטיפול במתוטרקסט, בהשוואה לאלו שהמשיכו את הטיפול התרופתי, חוו שיפור קליני בכאב (77.8% לעומת 36.4%, p=0.036). בקרב חולים שהמשיכו בטיפול במתוטרקסט תועדו שיעורי היארעות גבוהים יותר משמעותית של שברים נוספים לאורך הזמן, בהשוואה לאלו שהפסיקו את הטיפול (p=0.042).
החוקרים מסכמים וכותבים כי הפסקת מתוטרקסט לאחר שבר אי-ספיקה ראשוני מפחית את הסיכון לשברים וככל הנראה משפר החלמת שבר. ממצאים אלו מדגישים את הצורך בהערכה חוזרת של הטיפול במתוטרקסט בחולים עם שברי אי-ספיקה משנית לטיפול במתוטרקסט.
Annals of the Rheumatic Diseases, Feb 22, 2025
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!