טיפול ארוך-טווח ב- Tolvaptan בחולים עם מחלת כליות פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית לווה בירידה של 14% בסיכון להידרדרות תפקוד כלייתי, אך ללא השפעה על גדילת הכליה, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Nephrology Dialysis Transplantation.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Tolvaptan, אנטגוניסט לקולטן ל-Vasopressin V2, הינו הטיפול הזמין היחיד להאטת מחלת כליות פוליציסטית אוטזומלית דומיננטית, אך אין נתוני עולם-אמיתי ארוכי טווח אודות השפעת הטיפול על הכליה.
החוקרים אספו נתונים משני מדגמים – מחקר אחד פרוספקטיבי ושני רטרוספקטיבי – להערכת ההשפעה ארוכת הטווח של Tolvaptan על התפקוד הכלייתי ונפח הכליה ב-615 חולים עם מחלת כליות פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית (גיל ממוצע של 48 שנים; 58.2% נשים). מבין אלו, 17.1% טופלו ב- Tolvaptan למשך למעלה משישה חודשים, עם משך טיפול ממוצע של 6.1 שנים.
הם יצרו שני מדגמים מותאמים, כל אחד מהם כלל 92 משתתפים: אחד לאלו שטופלו ב- Tolvaptan ואחד לאלו שלא טופלו בתכשיר. קצב הפינוי הגלומרולארי המשוער נמדד לפחות פעם בשנה והנפח הכולל של הכליה נמדד לפחות פעם בשלוש שנים.
בחולים שטופלו ב- Tolvaptan, קצב הירידה של קצב פינוי הגלומרולארי המשוער היה קטן ב-14% (שיפור מ-4.36- ל-3.75- מ"ל/דקה בכל שנה, P=0.03) במהלך ניתוח עקומה כרוני, אך לא תועד שיפור באלו שלא טופלו ב- Tolvaptan. לטיפול ב- Tolvaptan לא הייתה כל השפעה על הנפח הכול ש הכליה בחולים אלו.
בקרב חולים עם אוסמולריות שתן לאורך 24 שעות נמוכה מ-182 מיליאוסמול/ק"ג במהלך הטיפול, באלו שהגבירו צריכה אוסמולרית יומית ובאלו שטופלו במקביל במשתנים תועדה תועלת גדולה יותר לטיפול ב- Tolvaptan (p=0.01).
בחולים שטופלו ב- Tolvaptan תועדה ירידה באוסמולריות שתן (הבדל ממוצע של 204- מיליאוסמול/ק"ג, p<0.001), אך לא תועד שינוי משמעותי באלו שלא טופלו ב- Tolvaptan.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי אוסמולריות שתן נמוכה יותר במהלך הטיפול, צריכה אוסמולרית יומית גבוהה יותר ושימוש במשתנים עשויים כולם לשפר את היעילות של טיפול ב- Tolvaptan בחולים עם מחלת כליות פוליציסטית אוטוזומלית-דומיננטית. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים על-מנת לאשר את תוצאות המחקר.
Nephrol Dialysis Transplant, March 6, 2025
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!