מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך כנס Angiogenesis, Exudation, and Degeneration עולה כי בחולים מבוגרים עם בצקת מקולארית משנית לסוכרת תועדה תגובה פחות טובה לטיפול במעכבי VEGF.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים דיווחו כי בחולים מבוגרים יותר עם בצקת מקולארית משנית לסוכרת תועד שיפור קטן יותר בחדות הראיה. מהנתונים עלה כי גיל מתקדם לווה בסיכון מוגבר לתגובה תת-אופטימאלית לטיפול ולכן בחולים בגיל מתקדם סיכוי גבוה יותר למעבר מטיפול ב-Bevacizumab ל-Aflibercept לטיפול בבצקת מקולארית משנית לסוכרת.
מחקר שהתבסס על נתונים ממספר מחקרים קליניים ברשת DRCR Retina Network בחן את הקשר בין גיל החולה ובין התגובה לטיפול במעכבי VEGF על-בסיס חדות ראיה ועובי תת-שדה מרכזי. החוקרים בחנו שלושה פרוטוקולי טיפול:
– Ranibizumab וטיפולי בלייזר
– Aflibercept, Bevacizumab או Ranibizumab
– טיפול מונותרפי ב-Aflibercept
החולים סווגו לארבע קבוצות גיל: מתחת לגיל 50, 50-59 שנים, 60-69 שנים, או 70 שנים ומעלה.
החוקרים השלימו הערכה של השינוי הממוצע במדד אותיות חדות ראיה ושינוי ממוצע בעובי תת-שדה מרכזי מתחילת המחקר עד לאחר שנתיים, כמו גם שיעורי תגובה חלשה בשני המדדים.
מהנתונים עולה כי השיפור בחדות הראיה ובעובי תת-שדה מרכזי פחת עם גיל מתקדם. בנוסף, שיעורי תגובה חלשה לפי שני המדדים הללו עלו עם עליה בגיל והחוקרים מדגישים כי מגמה זו נותרה גם לאחר תקנון להבדלים ידועים במאפייני הבסיס.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר עשויים לסייע בהתאמת הציפיות מתוצאות הטיפול במעכבי VEGF בחולים עם בצקת מקולארית משנית לסוכרת.
מתוך כנס Angiogenesis, Exudation, and Degeneration
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!