ע”פ מטה – אנליזה של 17 מחקרים שהעריכו את היעילות ארוכת הטווח של rivastigmine (אקסלון, נוברטיס) עולה שהטיפול בריבאסטיגמין הוביל לתוצאות חיוביות של שיפור מצב המטופלים עם אלצהיימר בדרגה קלה עד חמורה, כאשר השימוש במדבקה (פאצ’) הראה אפקט גדול יותר.
מטרת החוקרים הייתה להעריך את היעילות ארוכת הטווח של ריבאסטיגמין באמצעות מדבקה או קפסולה במטופלים עם אלצהיימר בדרגה קלה עד חמורה.
כאמור , החוקרים ביצעו מטה-אנליזה על פי 17 מחקרים שבחנו יעילות ריבאסטיגמין בצורת מתן של מדבקה או קפסולה.
החוקרים מדווחים כי נמצא הבדל מובהק סטטיסטי בין ריבאסטיגמין בצורת מדבקה או קפסולה לפלצבו (עם p-value < 0.001) במדדים השונים שנבחנו.
בהערכת מדד ADAS-Cog (ר”ת של Alzheimer‘sDiseaseAssessment Scale-Cognitive ) נמצא הבדל ממוצע משוקלל (WMD) שלילי בכלל הקבוצות ובקבוצת החולים בדרגה קלה לאחר טיפול בריבאסטיגמין , ובמדד ADAS-ADL (תפקוד יום יומי של חולי אלצהיימר) נמצא WMD חיובי בכלל הקבוצות לאחר טיפול בריבאסטיגמין .
מעבר לכך , ערך WMD היה נמוך יותר במטופלים שהשתמשו במדבקה בהשוואה לאלה שהשתמשו בקפסולות.
החוקרים מסכמים כי הטיפול בריבאסטיגמין משיג תוצאות חיוביות של שיפור מצב המטופלים עם אלצהיימר בדרגה קלה עד חמורה. הם מוסיפים כי הטיפול באמצעות מדבקה מראה אפקט חזק יותר בהפחתת תוצאות ADAS-Cog בהשוואה לטיפול בקפסולות.
Expert Rev Neurother.2015 Sep;15(9):1093-103
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!