הרפס זוסטר או שלבקת חוגרת, היא מחלה שנגרמת מפעילות מחודשת של וירוס הוריצלה זוסטר (varicella zoster) באנשים שנדבקו בעבר באבעבועות רוח (chicken pox). הווירוס נשאר רדום בגנגליונים הסנסוריים, וכאשר הוא מופעל מחדש הוא גורם לדלקת שמתבטאת בפריחה וכאבים בפיזור דרמטומי (dermatomal). לפני החיסון לשלבקת חוגרת, שליש מהאוכלוסייה חלה במהלך החיים בשלבקת חוגרת. הרפס זוסטר אופתלמיקוס Herpes zoster ophthalmicus (HZO) קורה כאשר הווירוס פוגע בענף האופתלמי של העצב הטריגמינלי (cranial nerve V1), וגורם למחלה אקוטית, כרונית או עם השנויות. מעורבות עינית מדווחת בערך ב- 20% עד 80% מהמקרים. סימן הצ’ינסטון (Hutchinson sign) הינו מעורבות של העור שבקצה האף, שמהווה סימן למעורבות עינית.  נאורלגיה לאחר הרפס (Post-herpetic neuralgia) הינו כאב נוירופתי שנשאר או מתפתח לאחר העלמות הפריחה של שלבקת חוגרת, ומהווה סיבוך שכיח ללא קשר לדרמטום שהיה מעורב. סיבוכים מסכני ראייה כוללים צלקות בקרנית, פרפורציה של הקרנית, וגלאוקומה משנית. אובאיטיס הינו גורם הסיכון החשוב ביותר לאיבוד ראייה. 1% מהאנשים ללא דיכוי אימוני, בגיל 50 שנים או יותר יסבלו מחזרות של המחלה כל שנה לאחר האירוע הראשון. סך הכול שיעור החזרה של הרפס זוסטר הינו בין 11 ל- 12 לאלף אנשים-שנים בזקנים, עם סיכון נמוך יותר במהלך השנה הראשונה. באנשים מדוכאי-חיסון, הסיכון של חזרה של הרפס זוסטר גדול יותר ב- 25% והסיכוי לפתח סיבוכים גדול פי 2.37. גורמי סיכון אחרים לחזרה של מחלת הרפס זוסטר סיסטמית כוללים גיל מתקדם יותר, מגדר נשי, וכאב ממושך לאחר הרפס זוסטר. חזרה של HZO נובעת כנראה מתגובה אימונית ספציפית לווירוס הוריצלה זוסטר שקיימת בעיניים. מחלת עיניים חוזרת מ- HZO יכולה להיגרם גם מזיהום פעיל של ווירוס וריצלה זוסטר שמוכח בבדיקת PCR, עם קרטיטיס אפיתליאלית בצורה דנדריטית ואיריטיס. למרות שיש מעט מחקרים שבדקו מנבאים לחזרה של HZO, לחץ תוך עיני גבוה יותר, מחלה פעילה במשך תקופה ארוכה יותר ואובאיטיס נמצאו קשורים לסיכון מוגבר של חזרה. במחקר קטן אחד נמצא שטיפול פומי אנטי-ווירלי שניתן לזמן ארוך הפחית את הסיכון של חזרה. הבנה טובה יותר של גורמי הסיכון לחזרה של HZO תעזור לשפר את הטיפול במחלה זו הפוגעת באיכות החיים ובראייה.

המטרות של המחקר הנוכחי היו למדוד את שיעור החזרה של HZO בקבוצה גדולה של חולים, לזהות את גורמי הסיכון ואת התוצאות מבחינת ראייה. החוקרים היו מניו-זילנד. המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל את כל החולים עם מחלה אקוטית של HZO שנבדקו במרכז רפואי יחיד מ- 2006 ועד 2016. התוצא העיקרי היה חזרה של המחלה. התוצא המשני היה פגיעה בחדות הראייה (חדות ראייה נמוכה מ- 20/50). זוהו 869 חולים עם מחלה חריפה של HZO, שהיו במעקב במשך תקופה מדיאנית של 6.3 שנים (3.7-8.9 שנים). סך הכול היו 551 אירועים של חזרה, ולפחות אירוע אחד של חזרה היה ב- 200 חולים המהווים 23.0%, ואובאיטיס  היה הממצא השכיח ביותר (34.8%). משך הזמן המדיאני עד לחזרה הראשונה היה 3.5 חודשים. על פי בדיקה סטטיסטית מרובת משתנים, הגורמים המנבאים היו מצב של דיכוי חיסוני, לחץ תוך עיני גבוה יותר בבדיקה הראשונה, מעורבות של הקרנית, ואובאיטיס. הטיפול ההתחלתי בחודש הראשון היה בסטרואידים טופיקליים ב- 437 חולים, וחזרה הייתה ב- 184 המהווים 42.1% מחולים אלה. בעקבות הפסקת הטיפול בסטרואידים, הייתה חזרה של המחלה לאחר תקופה מדיאנית של 1.4 חודשים (90% היו עם חזרה תוך 7 חודשים). איבוד חדות ראייה לרמה של פחות מ- 20/50 הייתה ב- 15.5% מהחולים ללא חזרה, ב- 28.6% מהחולים עם חזרה אחת, ב- 31.4% מהחולים עם 2 חזרות, ב- 50.0% בחולים עם 3 חזרות, וב- 57.4%  בחולים עם 4 חזרות או יותר.

המסקנות היו שחזרה של מחלת עיניים של HZO הינה שכיחה, עם סיכון מוגבר של פגיעה בראייה ככל שמספר החזרות גדול יותר. ממצאים אלה מדגישים את הצורך במעקב צמוד לזיהוי חזרות, במיוחד לאחר הפסקת טיפול טופיקלי בסטרואידים, ובחולים עם גורמי סיכון.

Scott DAR, Liu K, Danesh-Meyer HV, Niederer RL
Herpes Zoster Ophthalmicus Recurrence: Risk Factors and Long-Term Clinical Outcomes
Am J Ophthalmol 2024;268