על שבועת היפוקרטס, שמעתם? היא כוללת את המשפט המפורסם המופיע בכותרת המאמר. בעברית, משמעותו היא “ראשית אל תגרום נזק!”. זוהי אחת הנקודות החשובות ביותר בשבועה המפרטת את חובותיו של המרפא. זאת ועוד, נדמה שהנקודה מובנת מאליה ואינה דורשת איזכור מיוחד דווקא בשבועת רופא, שהרי גם על עורכי דין, מהנדסים וכל בעל מקצוע אחר להישמר מעשיית נזקים.

עם זאת, הנקודה חשובה במיוחד כאשר מדובר ברופאים. מקצוע הרפואה שייך לקשת מצומצמת של מקצועות המאופיינים בהגנה והצלה, כמו כוחות כיבוי אש, פרמדיקים, שוטרים וכו’. לכן, דווקא אדם הבוחר במקצוע מקשת זו חייב להיזהר משנה זהירות בעבודתו על מנת שלא לגרום נזק.

אי לכך, בבואי לבחון את הנושא ברשת האינטרנט, לא ציפיתי למצוא יותר מדי חומר על הנושא. להפתעתי הרבה, סקירה קצרה ב-Google, תוך שימוש במילות המפתח “רופא” ו-“טרור” העלתה רשימה לא קטנה של רופאים. חשוב להדגיש, בטרם אכנס לעובי הקורה, שיש לבחון את הדברים מנקודת מבט רחבה. מה שמסתמן בעיני אדם אחד כטרור, הינו הביטוי העילאי ללוחמת חופש וגרילה לאדם אחר. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, בדעותיהם של אחרים. כל האמור ברשימה המפורטת מייצג את דעתי, ודעתי בלבד.

ד”ר עבד אל-עזיז רנטיסי: רופא ילדים, ארגון החמאס. נולד בתאריך 23 באוקטובר 1947, בכפר יובנה שליד יפו. בשנת 1948 עבר להתגורר עם משפחתו בעזה. בשנת 1967 בהיותו כבן 20 היגר למצרים על מנת ללמוד רפואת ילדים. בשנת 1976 חזר לעזה כרופא מוסמך ובמקום לפתוח קליניקה פרטית התפקד לתנועת האחים המוסלמים. בשנת 1992 גורש לדרום לבנון בין מגורשי החמאס האחרים. לפני מינויו למנהיג החמאס, כיהן רנטיסי כראש הזרוע המדינית של החמאס (אולם היה פעיל באופן לא רשמי גם בזרוע הצבאית). כחלק ממדיניותו, שלל רנטיסי כל אפשרות לשיחה עם ישראל וקרא לג’יהאד נגד המדינה. רנטיסי כיהן כמנהיג החמאס למשך 25 ימים בלבד, בטרם חוסל באמצעות ירי טילים לעבר מכוניתו בתאריך 17 באפריל 2004.

ד”ר ג’ורג’ חבאש: קרדיולוג, מנהיג החזית העממית לשחרור פלשתין. נולד בשנת 1925 בלוד למשפחה יוונית אורתודוקסית. בשנת 1948, בזמן מלחמת העצמאות, עקרה המשפחה לביירות (או הועזבה בכוח ע”י ישראל, תלוי באתר האינטרנט הרלוונטי…). שם סיים חבש את לימודי רפואת הילדים בשנת 1951. באותה השנה גם נעצר לראשונה על ידי הרשויות בעקבות הפגנה. בשנת 1952 יסד חבש את ארגון הערבים הלאומניים יחד עם וואדי הדאד, אחמד אל-כאתיב והעני אל-הינדי. באותה שנה גם יסד קליניקה וביה”ס לפליטים פלסטיניים בירדן. עד שנת 1957 המשיך בפעילויותיו החתרניות בירדן, אז ירד למחתרת בעקבות צו הוצאה להורג שנחתם ע”י המלך חוסיין עקב פעילותו. בשנת 1967 הקים את ארגון “החזית העממית לשחרור פלסטין”, ארגון מרקסיסטי-לניניסטי שמאלני שהתנגד תקיפות לכל מגע עם ישראל. הארגון פעל בעיקר באמצעות חטיפות מטוסים: מטוס ישראלי נחטף בשנת 1968,  3 מטוסים נחטפו בשנת 1970 בנמה”ת זרקא שבירדן (האירוע שפתח את מאורעות ספטמבר השחור) ועוד. פליטי הארגון היו אלו שחטפו מאוחר יותר את מטוס “אייר פראנס” לאנטבה. בשנת 1980 קיבל חבש שבץ שהותיר אותו פעיל פחות מבעבר, אולם רק בשנת 2000 פרש מראשות הארגון.

ד”ר אימאן אל-זוהירי: כירורג, הג’יהאד האיסלמי המצרי, אל-קעידה. נולד בשנת 1951 בקהיר למשפחה ידועה ומכובדת שכללה אב רופא וסב מלומד ידוע. כבר בילדותו התבלט כנער אדוק בדתו וקיצוני בדעותיו. בהיותו בן 16 בלבד כבר למד בביה”ס לרפואה שבקהיר, וכבר אז היה מעורב בתנועות איסלמיות קיצוניות. נעצר מספר פעמים בעקבות מעורבותו בארגונים קיצוניים והפגנות כנגד הממשל. השתתף בנסיון הפיכה כנגד סאדאת ואף נעצר זמן קצר לאחר ההתנקשות בנשיא המצרי. במשפט שנערך למעורבים בהתנקשות, נמצא אשם באחזקת נשק בלבד ונשלח לכלא לשלוש שנים. עזב את מצרים לפקיסטן בשנת 1985, שם עבד כמנתח וטיפל בפגועי המלחמה האפגאנית כנגד הסובייטים. בפקיסטן גם פגש את אוסאמה בין-לאדן והשניים שילבו כוחות בפיגועים רבים כולל הפיגוע בשגרירות מצרים בפקיסטן, נסיונות התנקשות בפוליטיקאים מצריים, הפיגועים בשגרירויות ארה”ב בקניה וטנזניה וכמובן הפלת מגדלי התאומים ב-11/9/2001. כיום נחשב למס’ 2 בארגון אל-קעידה.

ד”ר ברוך גולדשטיין: נולד בשנת 1959 בארצות הברית. היה תלמידו של הרב מאיר כהנא, אותו הכיר עוד בארה”ב, והצטרף לפעילות של הליגה להגנה יהודית בארה”ב. לאחר שסיים את לימודי הרפואה בארה”ב עלה לישראל והמשיך בפעילות בתנועת “כך“, בין השאר היה מועמד לכנסת מטעמה, וכן רץ מטעמה למועצת קרית ארבע. נבחר למועצת קרית ארבע, ולאחר הירצחו של הרב כהנא הקים בקרית ארבע גן לזכרו, אותו גן שבו נקבר בפורים תשנ”ד. בפורים תשנ”ד (25 בפברואר 1994) הגיע למערת המכפלה וביצע טבח בערבים שהתפללו שם, באמצעות רובה, רצח 29 ופצע 125 מתפללים מוסלמים. לאחר שאזלה התחמושת שהיתה ברשותו, הצליחו המתפללים להשתלט עליו ולהורגו. הסיבה לטבח, ככל הנראה, נבעה מהתנגדותו להסכם אוסלו.

ד”ר ארנסטו (צ’ה) גווארה: נולד ב-1928 למשפחה ארגנטינאית אמידה בעיר רוסאריו. עוד בצעירותו הושפע עמוקות מכתביו של קרל מרקס שהיו בספריית אביו. בשנת 1947 התחיל ללמוד רפואה באוניברסיטת בואנוס איירס. בשנת 1952 הוא יצא לטיול ארוך במדינות דרום אמריקה, והמראות שראה שם – רודנות, עוני וסבל – גרמו לחיזוק דעותיו הפוליטיות ולשנאתו לאימפריאליזם הקפיטליסטי. הוא חזר לארגנטינה כדי לקחת מבחן אחרון לקבלת תואר דוקטור ולאחר מכן נסע למסע נוסף. בבוליביה פגש את אשתו לעתיד – הילדה גדאה. הם נסעו ביחד למקסיקו, שם התחתנו ואף הולידו ילד. במקסיקו נפגש עם ראול קסטרו שהפגיש אותו עם פידל קסטרו, הדיקטטור לעתיד של קובה, ביולי 1955. ב-1956 הצטרף ארנסטו יחד עם מהפכנים קובנים לאימוני גרילה. האימונים משכו תשומת לב רבה והם נעצרו ביוני של אותה שנה אך שוחררו. זמן קצר לאחר מכן צמד המהפכנים עזבו את מקסיקו בדרכם לקובה עם צבא קטן של כ-200 איש. הם עלו לחוף אך לרוע מזלם נתקלו בסיור של בטיסטה, שליט קובה. בעקבות נחיתותם המספרית הם ברחו להרים ונלחמו מלחמת גרילה. אט אט גברה הפופולריות של המורדים ותושבים החלו מצטרפים אליהם. ארנסטו קיבל את הכינוי “צ’ה” (חבר). ב-1959 הסתיימה המהפכה ובטיסטה, שנחשב לבובה של האמריקנים, נמלט מקובה. בשנת 1960 מונה לשר התעשייה בממשלתו של קאסטרו. מאוחר יותר הגיע לבוליביה בנסיון ליצור שם מהפכה דמויית קובה. הוא נתפס על ידי הצבא והוצא להורג ב-9 באוקטובר 1967. שרידי גופתו נמצאו ב-1997 והוחזרו לקובה. למרות שעד היום מסמל צ’ה גווארה אידיאלים של חירות ושוויון, יש לזכור שמדובר במהפכן קומוניסט, שלא היסס לאחוז ברובה, להטיף להתנגדות חמושה ואלימה,  ולטבוח את מתנגדיו בכל מהפכה בה השתתף לאורך השנים.

ד”ר גונן שגב: רופא ילדים. נולד בקריית מוצקין בשנת 1956. למד רפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. בתחילת שנות התשעים החל להיות פעיל במפלגת “צומת” שהקים רפאל איתן. בבחירות לכנסת השלוש עשרה הגיעה צומת להישג נאה, והכניסה מטעמה שמונה חברי כנסת, ביניהם שגב. בתחילת כהונת הכנסת, נותרה הסיעה באופוזיציה לממשלתו של יצחק רבין. בשנת 1994, בעקבות חילוקי דעות קשים עם רפאל איתן, הקימו שגב, וחבריו לסיעה אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ’, את סיעת “ייעוד” אשר פרשה מ”צומת”. הקמת הסיעה החדשה איפשרה לשגב להצטרף לממשלה בתפקיד שר האנרגיה והתשתיות, כשעימו גולדפרב שמונה לתפקיד סגן שר. שני הקולות החדשים שנוספו לקואליציה הוסיפו לממשלתו של רבין יציבות שחסרה לה, ואיפשרו למעשה את אישורו בכנסת של הסכם אוסלו בחודש ספטמבר 1995. לאחר רציחתו של רבין הוסיף שגב לכהן בממשלתו של שמעון פרס. באפריל 2004 נעצר בחשד שהבריח כדורי אקסטזי לישראל, בפרשיה בה טען כי קיבל לרשותו סוכריות מסוג “אם אנד אם” אשר השאיר בתא בשדה התעופה באמסטרדם, ואשר התברר לאחר מכן כי הן למעשה סם מסוג “אקסטזי”. מעצרו עורר זעזוע, ותגובה ציבורית קשה, שכן מעולם לא נחשד אדם שהיה שר בישראל בעבירות מסוג זה.

כתבה זו מורכבת מאוסף ספורדי של אנשים. המשותף לכולם הוא עיסוקם במקצוע הרפואה וסטייתם מדרך הישר. ברור לי שאין להשוות טרוריסטים למבריחי אקסטזי ולוחמי גרילה לרוצחים בדם קר. עם זאת, בחרתי להביא דווקא את הרופאים הללו, על מנת להמחיש כמה מגוונות הדרכים להתנהגות א-סוציאלית ואנטי חברתית בקרב בני האדם והרופאים אינם יוצאי דופן מבחינה זו. כמו כל אדם מן הישוב, הכשרתו של מאן דהו כרופא אינה מעניקה לו חסינות מפשיעה או טרוריזם.

לצערי הרב, קטנה היריעה מלפרט את כל הרופאים שנתקלתי בשמם במהלך החיפוש אחר חומר לכתבה. הבעיה אינה נובעת מחוסר המקום, אלא מהכמות האדירה של רופאים שסרחו (וסורחים). החל מרופאים העוסקים בפוליטיקה עימותית כגון צ’ה גווארה ודומיו, המשך ברופאים העוסקים בטרור על כל סוגיו, כלה ברופאים העוסקים בפשע פשוט כגון ד”ר שגב כולם מזיקים לחברה בכללותה בניגוד ליעוד של המקצוע אותו רכשו.

נשאלת השאלה האם יש קשר בין העיסוק ברפואה לבין הסטייה מדרך הישר? להערכתי, לא. כמו שקיימים פושעים מקרב כל השכבות והמקצועות באוכלוסייה, כך גם פושה הדבר בקרב הרופאים, ללא כל קשר לעיסוקם. ניתן להכניס את הרופא באדם, אולם לא ניתן להוציא את האדם מהרופא.

מתוך גיליון 4 של ‘הומרוס’ – עיתון אגודת הסטודנטים לרפואה של אוניברסיטת ת”א.