בשנת 2001 נשלחו שאלונים למילוי עצמי ל-402 סטודנטים לרפואה בשנים ג’ ו-ד’ מבית הספר לרפואה באוניברסיטת וושינגטון בנוגע למספר בדיקות האגן, בדיקות השד ובדיקות איברי המין הזכריים שביצעו, ולהעריך בכמה בדיקות כאלו הם צפו ומה אחוז הבדיקות שביצעו תחת השגחה של רופא. כמו כן, החוקרים ביקשו לבחון את רמת הביטחון של הסטודנטים בביצוע בדיקות אלו במטופליהם.

194 סטודנטים (48%) השלימו את השאלונים.

סטודנטיות משנה רביעית ביצעו מספר רב יותר באופן משמעותי של בדיקות אגן (P<0.01) ובדיקות שד (P<0.01), בהשוואה לסטודנטים בשנה רביעית. אחוז הבדיקות אותם ביצעו הסטודנטים בנוכחות רופא אחראי היה נמוך. רק 86 (45%) מהסטודנטים בשנה שלישית ורביעית שבו על יותר מ-75% מהבדיקות שלהם תחת השגחתו של רופא אחראי.

רמת הבטחון בביצוע בדיקת אגן היתה נמוכה יותר בקרב סטודנטים ממין זכר (P<0.01), וסטודנטיות חשו רמת בטחון נמוכה יותר בכל הקשור לבדיקת איברי המין הזכריים (P<0.01).

הפקטור המנבא היחיד לרמת הבטחון בביצוע כל אחת מהבדיקות הללו היה מספר הבדיקות שבוצעו (P<0.001). רמת הבטחון לא עמדה בקורולציה עם אחוז הבדיקות בהם צפו הסטודנטים, אחוז הבדיקות עליהם חזרו הסטודנטים תחת השגחתו של רופא אחראי, או מין הסטודנט.

החוקרים כותבים ומסכמים כי מין הסטודנט הינו מרקר לחשיפה תת-אופטימלית לביצוע בדיקות ספציפיות למגדר בבני המין השני. הפקטור המנבא היחיד לרמת הבטחון בביצוע בדיקות אלו הינו מספר הבדיקות שערכו הסטודנטים. החוקרים ממליצים להשקיע מאמצים עיקריים בביטול ההבדלים בין המינים מבחינת ההזדמנויות לביצוע בדיקות ספציפיות לאחד המינים.

Academic Medicine. 81(3):286-289, March 2006

לידיעה במדסקייפ