חוקרים מקליפורניה מדווחים כי בעת מרשם תרופות חדשות, רופאים אינם מספקים את האינפורמציה החשובה אודות הטיפול, ולכן המטופלים עלולים ליטול את התרופות בצורה בלתי-הולמת.

מחקר קודם מצא כי רופאים אינם מספקים כלל הסברים למטופלים. עם זאת, מעט מחקרים העריכו את המרכיבים הספציפיים בנושא ייעוץ או השוו בין גישות של רופאים בעת מרשם תרופות מסוימות.

החוקרים בחנו את הנתונים מפרויקט Physician Patient Communication Project, שנערך בשני מרכזים בסקרמנטו בשנת 1999. החוקרים תישאלו את החולים והרופאים, והביקורים הוקלטו. סה”כ, 44 רופאים רשמו 244 תרופות חדשות ל-185 מטופלים.

הרופאים תיארו 97% מהמרשמים החדשים, אך סיפקו את השם המסחרי או הגנרי עבור 74% מהתרופות. ב-87% מהמקרים הם ציינו את מטרת הטיפול או ההצדקה למרשם, ב-34% מהמקרים מסרו מידע אודות משך הטיפול, ב-55% דיווחו על מספר הטבליות או התרסיסים בהם יש להשתמש, ב-58% מהמקרים ציינו הרופאים את תדירות או תיזמון השימוש, וב-35% מהמקרים ציינו את תופעות הלוואי האפשריות.

החוקרים דירגו את תפקוד הרופאים באמצעות סולם Medication Communication Index בן 5 דרגות. המדד הממוצע עמד על 3.1, המעיד על כך שהרופאים ציינו 62% מהאלמנטים החשובים במרשם תרופה חדשה.

מניתוח התוצאות עולה כי קיים קשר בין מדד גבוה יותר בסולם Medication Communication Index ותרופות פסיכיאטריות או משככי כאבים, עליה בתפקוד הגופני של המטופל בזמן הביקור, ותרופות שאינן זמינות ללא מרשם רופא.

הנושאים הבעיתיים ביותר היו משך הטיפול התרופתי, בעיקר בתרופות שאינן זקוקות למרשם, ותופעות הלוואי האפשריות.

הייעוץ הרפואי עשוי להיות אחד הגורמים לחוסר ההיענות של המטופלים לטיפול, מאחר שאינם מבינים את משך הטיפול או המינון המתאים, או מה עליהם לעשות במידה ואין שיפור בתסמינים. העדר מתן ההוראות עשוי להשפיע בעיקר על חולים שאינם יכולים לקרוא את התוויות על אריזות התרופות.

Arch Intern Med 2006;1855-1862

לידיעה במדסקייפ