במאמר מערכת המפורסם לאחרונה ב-BMJ טוענים עורכי כתב העת הכותבים את המאמר כי שינוי מהותי במדיניות הפצת הפרסומים המדעיים בעולם המחקרי עומד לצאת לדרך.

לדברי הכותבים, זמנים מרגשים מגיעים עתה עבור התומכים בגישה חופשית לפרסומים. הם מסבירים כי במהלך השנים האחרונות ביצע הקמפיין הדוגל בהפיכת הטקסט המלא של מאמרי מחקר מקוריים לזמין באופן חופשי דרך האינטרנט התקדמות מהירה.

הסימן המוחשי ביותר לכך,לדבריהם, הוא הפרסום של PLoS Biology, המייצג את היציאה הראשונה לפרסום תחת לחץ של קבוצת הספרייה הציבורית למדעים שמטרתה, על פי הגדרתה, היא לזרז מהפכה בתחום הפרסום המדעי באמצעות מתן הדגמה משכנעת לערכה ולהיתכנותה של הגישה החופשית לפרסום. הקבוצה מאמינה כי בהצלחת המהפכה יהיה כל אדם בעל גישה למחשב וחיבור אינטרנט במרחק הקשה בלבד ממאגרי הידע המדעי והרפואי הקיימים.

הכותבים מסבירים כי בעוד PLoS Biology מחשיבה את Cell, Nature, ואת Science למתחריה הטבעיים, PLoS Medicine שעומד להתפרסם בסתיו הקרוב יהווה תחרות לכתבי-העת הרפואיים הכללים.

במאמר מוסבר כי הספרייה הציבורית למדעים גובה מהכותבים 1500$ לכל מאמר שמתקבל בכדי לכסות את הוצאות העיבוד (סקירה ועריכה טכנית) וההפצה האלקטרונית. הגישה החופשית למאמר מתאפשרת הן דרך אתר האינטרנט של הקבוצה והן באמצעות PubMed.

עורכי המאמר מפרטים כי הרעיון הועלה בקרב מוציאים לאור העוסקים בפרסומים רפואיים על-ידי Journal of Clinical Investigation ו- BioMed Central שמפרסמים באינטרנט יותר מ-107 כתבי-עת. שיטה זו שבה הכותב משלם, בשונה מהגישה המקובלת בה הקורא משלם, יוצרת מצב בו מממני המחקר הם הנושאים בתשלום. הם מסבירים כי בפועל, רוב הקוראים הם מוסדות אקדמיים, וכך, אותם המוסדות יכולים לשלם ולקבל גישה חופשית, אך התשלום יפחת והגישה תהיה אוניברסאלית. המפסידים יהיו המוצאים לאור, בייחוד החברות המסחריות שבינם, כמו Reed Elsevier. 

לדעת הכותבים, המנוע העיקרי לתפנית כזו הוא ההתפתחות האדירה בתעשיית הפרסום. הם מציינים כי בשנים האחרונות עלו מחירי כתבי העת בשיעור גבוה בהרבה משיעור העלייה באינפלציה, וכי ספריות בעלות תקציב מוגבל שלא עמדו בהוצאה הנוספת, נאלצו להפחית במספר המנויים. בכדי לפצות על אובדן הרווחים כתוצאה מכך, העלו המוציאים לאור אפילו יותר את המחירים, דבר שיצר מעגל שכמה מהמוציאים לאור מוכנים בהחלט לצאת ממנו.

הכותבים מסבירים כי תוצאות ההתרחשויות הללו הן כי המחקר הרפואי, הממומן בעיקר על-ידי גורמים ממשלתיים, אוניברסיטאות, וקרנות נדיבות, הפך זמין לקוראים בעלויות הולכות וגדלות. הם מציינים גם כי בעיתונות האמריקאית הועלתה כבר בשנה שעברה השאלה מדוע צריכים משלמי המיסים שכבר מימנו את המחקר לשלם עבורו שנית.

כותבי המאמר מדגישים כי תשלום כפול כזה הופך את הפרסום המדעי לעסק רווחי ביותר המוערך ב-7 ביליון דולרים בשנה. הם מציגים את הנתונים כי הרווח השנתי של Reed Elsevier, המובילה בשוק, עומד על 290 מיליון דולרים. הם גם מציינים כי הקרן המובילה למחקר ביוכימי בבריטניה, Wellcome Trust, מעידה בעצמה שפרסום המחקר המדעי איננו מותאם לאינטרסים של המדענים או של הציבור, אלא נשלט על-ידי כוונות השוק המסחרי לשפר את מעמדו.

כעת, מסבירים הכותבים, החלו העוסקים במלאכה בעלת הערך להתמרד. הם כותבים כי באוקטובר האחרון הכריזו מדענים מאוניברסיטת סן-פרנסיסקו חרם על ששה כתבי-עת בביולוגיה מולקולרית, תוך האשמת המוציא לאור, , Reed Elsevier בגביית עמלות מוגזמות לקבלת גישה. עוד מוזכר כי הסנאט האקדמי של סנטה-קרוז קרא לחברים המכהנים לשקול ברצינות ובזהירות את ניתוק קשריהם עם Reed Elsevier אילולא תפחית החברה את המחירים. הצעה זו כוללת הפסקת שליחת המאמרים להוצאה זו, התנגדות להתייחס לפרסומים שיופיעו, וויתור על עמודי מאמרי המערכת. 

לדעת הכותבים, החיזוק למרד כזה הוא הידיעה כי האינטרנט מציע מסלול חלופי למבוי הסתום הנוכחי. בעיתונות העולמית, קיימת עלות עבור המאמר, הדפוס, הכריכה, והמשלוח, עבור כל  עותק של מאמר או כתב-עת. הם מדגישים כי  בהפצה דרך אתר האינטרנט, לעומת זאת, העלות היא למעשה אפסית (ומציינים גם כי ב- bmj.com הסכום עומד על 0.3 פני למאמר). במידה ועלויות עיבוד המאמר יוחזרו במסגרת הכנסתו למערכת, הוצאתו ממנה תוכל לדעתם להיעשות באופן חופשי לכל המעוניין.

המחברים מסבירים כי בכדי ששינוי כזה יצא אל הפועל, צריכות חברות המימון להתערב ישירות במינון עיבוד מאמרי המחקר בנוסף למימון העבודה המחקרית עצמה. גופי מימון גדולים שביצעו חישובים מעריכים כי נשיאה בעלות מתן הגישה החופשית לפרסום (בעלות שניתנה על-ידי הספרייה הציבורית למדעים, 1500$ למאמר) תגדיל את מענקי המחקר שלהם באחוזים בודדים בלבד.

הם מאמינים כי באופן כזה יהפכו המאמרים נגישים לכל, ולא למספר המתמעט של המנויים על כתבי-העת בלבד.

במאמר מוזכר כי כמה מסוכנויות מימון גדולות כבר הבינו זאת: המוסד הלאומי לבריאות של ארצות-הברית, הארגון הרפואי Howard Hughes, ו- Wellcome Trustהסכימו לכסות את עלויות הגישה החופשית לפרסומים. BioMed Central ביצעה הסכמים עם 360 מוסדות ב-35 מדינות בתמורה לעמלת חברות בארגון, שכן חוקרים ממוסדות חברים בארגון מנועים מלשלם עבור עיבוד המאמרים. בשנה שחלפה בוצעו הסכמים עם ה-NHS ועם 180 אוניברסיטאות בבריטניה, וכך בעצם מכוסה רוב המחקר הביו-רפואי המבוצע בבריטניה.

החוקרים מוסיפים כי סוכנויות מימון אחרות שוקלות את עמדתן בעניין, כשיוזמות לאומיות ובין-לאומיות שייסעו להן לפעול בשיתוף פעולה נידונות כיום . אחת ההצעות אותה מזכירים במאמר היא כי קביעת תאריך שלאחריו יוסכם כי כל המממנים יאפשרו גישה חופשית לפרסומים שמומנו מכספיהם.

בינתיים, מבצעים כתבי-עת נוספים ניסיונות במתן גישה חופשית. אחת הדוגמאות המוזכרות היא כתב-העת של אוניברסיטת אוקספורד, Nucleic Acids Research,שהעניק החודש גושה חופשית למאמרים במהדורה השנתית דרך האינטרנט. התוכנית היא להרחיב את הניסוי ולהכליל בו את כתב-העת במלואו. דוגמאות נוספות המוזכרות במאמר הן שני כתבי עת, Development ו- Journal of Cell Science, שפרסמו החודש את מאמרם הראשון שפרסומו מומן על ידי מחבריו.

הכותבים מסבירים כי לגבי כתב העת שלהם, BMJ, גישה חופשית לטקסט המלא של הפרסומים קיימת החל משנת 1998, דרך אתר האינטרנט bmj.com. הם מסבירים כי המימון איננו נעשה על-ידי תשלום שנגבה מן המחברים, אלא באמצעות הפרסום באתר. כרגע, נמצאת מדיניות כתב העת העתידית בדיונים, וקיימת כוונה לבדוק את האפשרות לתשלום שיגבה ממחברי המאמר עבור הפרסום בכמה דרכים: מדידת התפיסה והבנת המודל הנוכחי המיושם בקהילייה המחקרית, בחינת היענות המחברים למודלים אלו, בדיקת העדפות המחברים לגבי מודלים כאלו, וניסיונות ביישום מספר מודלים שונים.

כותבי המאמר מאמינים כי המודל העתידי יכול להיות מורכב מתשלום של המחברים ותשלום של הקורא. ההיגיון העסקי הוא כי המחברים יתנו את רוב הערך של המאמר המחקרי המקורי, ואילו העורכים והמוציאים לאור יוסיפו את רוב הערך של החומר הנכתב על-ידיהם. מודל עסקי כזה הוא הגיוני ואף מספק לכתבי-העת תמריץ להוסיף ערך רב יותר. וזה לדבריהם, בניגוד לאופן שבו יתגלה מודל שבו המוצאים לאור גובים עלויות שניתנות על-ידי החוקרים (כפי שמתחילים להבין ב- Reed Elsevier). לדעתם, ניתן להתדיין אף על כך שחלק מהמוציאים לאור אף גורעים ולא מוסיפים לערכו של הפרסום.

כותבי המאמר מסכמים כי כל שינוי גורר עימו התנגדות בתחילה. לדעתם, בכדי להוציא לפועל את השינוי יש צורך ב”במה בוערת”, חזון לשיפור, ובצעדים לעתיד. הבמה הבוערת נוכחת לדבריהם מזה זמן רב בקרב הספרנים, וכעת מצטרפים אליה גם המוסדות האקדמיים, בעיקר בארצות-הברית. החזון עולה לדבריהם מן האינטרנט. והצעדים הבאים ניתנים כיום באמצעות רעיון התשלום של המחברים. הם חוזים כי כתוצאה מכך, יתגשם בקרוב החלום אודות גישה חופשית למאגרי המידע של המחקר המדעי. 

BMJ  2004;328:1-3 (3 January), doi:10.1136/bmj.328.7430.1