מתודולוגיה ודמוגרפיה

מחקר ה – CORE הוא מחקר שבעתיד ישמש את מסד הנתונים הגדול ביותר בעולם ליעילות ולבטיחות הטיפול ב-VNS (ר"ת VAGAL NERVE STIMULATOR) ואף ישמש את אחד ממאגרי הנתונים הגדולים ביותר בעולם בתחום ה – DRUG RESISTANT EPILEPSY (אפילפסיה עמידה לטיפול).

זהו מחקר פרוספקטיבי, רב־מרכזי שנוהל בהרבה מדינות ובכמה יבשות כדי לבדוק את היעילות ואת הבטיחות של הטיפול ב – VNS בחולי אפילפסיה עמידה ב'עולם האמיתי'.

למחקר ה – CORE VNS גויסו 830 מטופלים ב – VNS בין השנים 2018 – 2021.

530 מהם מטופלים חדשים ב – VNS ו־300 מטופלים שהחליפו את ה – VNS מדגם קודם ונכנסו למעקב המחקר.

40% מהמטופלים היו ילדים, הגיל הממוצע היה 27  ומשך המחלה הממוצע היה 10 שנים.

לפני השתלת ה –VNS, החולים נכשלו בממוצע ב – 6 תרופות נוגדות פרכוסים. ב – 70% מהם הייתה פגיעה קוגניטיבית כלשהי (18% מהם עם פגיעה חמורה).

ההתפלגות בין אפילפסיה מוקדית, לכללית ולמשולבת הייתה כלהלן: 47% אפילפסיה מוקדית, 17% אפילפסיה כללית ו־36% אפילפסיה משולבת.

משך המעקב הממוצע אחר המטופלים היה 3.5 שנים. בכל ביקור (3 חודשים מההשתלה, 6 חודשים, 12, 24 ו־36 חודשים) מילאו החוקרים שאלון מפורט הכולל מדדים רבים לגבי אופי הפרכוסים (תדירות, משך, חומרה, התאוששות מההתקף) וכן מדדים רבים לגבי איכות חיים (ערנות, ריכוז, תפקוד, מצב רוח, מצב השינה, אשפוזים ועוד).

בכינוס הוצגו לראשונה בעולם נתוני היעילות עבור 327 מטופלים אשר נכללו במחקר ממדינות אירופה ומישראל.  מתוך כלל המטופלים, 101 מטופלים היו מישראל, 91 מאנגליה, 54 מגרמניה וכל השאר מדינות אחרות באירופה. כל החולים טופלו רק בקוצבי VNS מהדגמים החדשים הכוללים את זרוע הטיפול האוטומטית (Responsive VNS). עבור 227 מטופלים הטיפול ב – VNS היה חדש בעוד 100 מטופלים עברו החלפה (עקב סיום חיי הסוללה) והוכללו במחקר.

תוצאות המחקר

בסוף מעקב של 36 חודשים על כלל המדגם, נמדדו הפחתה של 75% בתדירות ההתקפים הכלליים ו־ 60% הפחתה בהתקפים המוקדיים.

החוקרים גם הדגימו הפחתה בממוצע ההתקפים לכל מטופל ב־3 חודשים, מ־70 התקפים בתחילת המעקב ל – 20 התקפים בלבד בתום 36 חודשים!

נתון מעודד נוסף שהודגם היה הפחתה של יותר מ־90% בהתקפים מוקדיים שעוברים הכללות בהשוואה מתחילת המחקר לסופו.

בכלל המדגם ה – RESPONDER RATE, כלומר אחוז המטופלים שהגיבו לטיפול בהפחתה של לפחות 50% בתדירות ההתקפים, היה 60% (נתון שהוא גבוה מהמדווח לגבי תרופות אנטי אפילפטיות חדישות).

34% מהמטופלים חוו הפחתה של לפחות 80% מתדירות הפרכוסים.

מטופלים הסובלים מהתקפים טוניים־קלוניים חוו הפחתה של 75% בתדירות הפרכוסים.

נתונים מעודדים הודגמו גם במדדי איכות החיים של אוכלוסיית המטופלים והבולט בניהם היה הפחתה משמעותית בחשיבה יום־יומית על ההתקפים ועלייה משמעותית ביכולת ובנטייה לבצע פעילויות יום־יומיות, כלומר המטופלים עברו מחרדה לגבי ההתקפים לרצון להגברת העשייה בחיי היום־יום.

תופעות הלוואי לטיפול היו נמוכות מהמקובל בספרות וכללו בעיקר צרידות (11%) ועקצוץ בגרון (6%).

פרופיל הבטיחות של פעולת ההשתלה היה גבוה ביותר ויותר מ־97% מהמטופלים עברו את הפעולה ללא סיבוכים כלל.

בהמשך הסימפוזיון הציג Prof David McCormick את הנתונים עבור המטופלים עם אנצפלופתיה אפילפטית והתפתחותית מוקדמת (EARLY EPILEPTIC AND DEVELOPMENTAL ENCEPHALOPATH) משנית להפרעות גנטיות. בתחילת הרצאתו הוא סקר את הספרות הקיימת לגבי יעילות של VNS באפילפסיה גנטית.

בסה"כ מתוך 830 מטופלים, 256 מטופלים עברו בירור גנטי וב־114 מטופלים נמצא גן והאפילפסיה הוגדרה גנטית. מתוכם ארבעה־עשר מטופלים עם טוברוס סקלרוזיס (TSC), שנים־עשר מטופלים עם תסמונת LENNOX GASTAUT LGS, שישה מטופלים עם תסמונת Dravet וחמישה מטופלים עם תסמונת WEST.

ההתקף השכיח ביותר בקרב אוכלוסיית מטופלים אלה היה התקף טוני קלוני כללי (GTC) ואחריו התקפים מוקדיים עם פגיעה בהכרה (FOCAL WITH IMPAIRED AWARENESS).

תוצאות

לאחר מעקב של 24 חודשים, ב – 61% מהחולים הייתה הפחתה של לפחות 50% מתדירות ההתקפים ו- 19% היו חופשיים מהתקפים לחלוטין!

הודגמה גם הפחתה בתדירות כלל הפרכוסים של 60%: ההפחתה בהתקפים המוקדיים הייתה 70%.

ההפחתה בהתקפים הטונים קלונים הייתה 80% והמטופלים שסבלו מהתקפים מיוקלוניים הגיעו לחופש מוחלט מההתקפים לאחר 24 חודשי טיפול.

גם באוכלוסיית זו, הודגם שיפור משמעותי במדדי איכות החיים וכן, ירידה בחרדה מהתקפים ועליה בפעילות היומיומית.

פרופ' McKormic סיכם את הרצאתו ואמר שבמידה וקיימת תוצאה חיובית לבדיקות גנטיות באפילפסיה, יש לשקול  השתלת קוצב  VNS בשלב מוקדם בתוכנית הטיפולית של חולים אלה.

החוקרים סיכמו את הסימפוזיון בכך שהתוצאות שהודגמו במחקר זה הינן טובות ביותר משום שנסקרו כמות גדולה (327) של מטופלים, למשך זמן ארוך (36 חודשים בממוצע) ומהרבה מדינות בשימוש ב – VNS רק מהדור החדש.

התוצאות המרשימות ביותר היו בהפחתה משמעותית בהתקפים טוניים־קלוניים כלליים ובהתקפים עם הכללה בכלל חולי האפילפסיה שנכללו במדגם, ובאופן מיוחד בחולים עם אנצפלופתיה אפילפטית והתפתחותית מוקדמת.

החוקרים הסיקו שלאור התוצאות הללו, יש לשקול מוקדם יותר את הטיפול ב –VNS באוכלוסייה עם אפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי (DRE).

פרופסור הדסה גולדברג־שטרן היא מומחית בנוירולוגיה ובאפילפסיה בילדים ובמבוגרים. היא מנהלת היחידה לאפילפסיה ומכון ה – EEG. מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל.