שיעור התגובה הגבוה שנצפה בחולי לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML) לטיפול באמצעות imatinib mesylate הוביל חלק מהרופאים לנטוש את הטיפול באינטרפרון-אלפא (IFN-a) ובאמצעות טיפולי השתלת דם או מח-עצם אלוגנית. בכדי לקבוע מהם היתרונות והחסרונות של כל אפשרות סקרו החוקרים עדויות עכשויות הנוגעות לכל אחד מן הטיפולים.

החוקרים כותבים כי השתלת דם או מח-עצם אלוגנית (ABMT) משמשת לטיפול ב-CML מזה 20 שנים. נתוני השרידות של החולים מלמדים כי שלב המחלה ומשך המחלה מהווים את החזאים הטובים ביותר למידת ההצלחה של ה-ABMT. החוקרים מסברים כי בחולים המצויים בשלב הכרוני נמצא שיעור שרידות של 60% למשך 3 שנים ובחולים שאובחנו פחות משנה לפני ביצוע הפרוצדורה נמצא שיעור שרידות גבוה עוד יותר.

חסרונות ה-ABMT הינם שיעור הישנות גבוה, שיכול לנוע בין 5% ל-20% בחולים המצויים בשלב הכרוני, ובים 30% ל-60% בקרב חולים המצויים בשלב ההאצה או ההתפרצות, והסיכון הגבוה לתמותה בתוך 100 ימים (15%). החוקרים מציינים כי ניתן לטפל בהישנות של המחלה באמצעות תרומת אינפוזיית לימפוציטים שיוצרת הפוגה ממושכת בכ-60%-73% מהחולים. הם מוסיפים כי הפחתת עוצמת המרשם המותנה תוך שימוש בטיפול לא מיאלובלאטיבי עשוי להפחית את הסיכון לתמותה.

IFN-a היה הטיפול הסטנדרטי בחולים שאינם מתאימים ל-ABMT. מחקר עכשווי שנערך בקרב 512 חולי CML המצויים בשלב מוקדם של המחלה מעיד כי ב-27% הושגה נסיגה ציטוגנית מלאה (CCR) באמצעות IFN-a ו-78% מחולים אלה שרדו למשך יותר מ-10 שנים.

יתרון נוסף של הטיפול באמצעות IFN-a הוא היכולת להפסיק את הטיפול בחלק מהחולים מבלי לאבד את ה-CCR. במסגרת המחקר נערכה השוואה בין 41 חולים שהמשיכו בטיפול במהלך ה-CCR לבין 15 חולים שהפסיקו את הטפול עם השגת ה-CCR. בשתי הקבוצות נמצא שיעור הישנות של 50%, דבר המעיד כי ה-CCR המושג באמצעות IFN-a הוא ממושך ויציב לעיתים קרובות.

חסרון עיקרי של הטיפול באמצעות  IFN-a הוא זמן תגובה ארוך: הזמן הממוצע הנדרש להשגת ה-CCR הראשון הוא 19 חודשים (עם טווח של 3-84 חודשים).

מעכב הפרוטאין-קינאז, imatinib mesylate, IM, מאופיין בהשגת CCR מהירה גם בחולים שבהם נמצאה מחלה עמידה לטיפול באמצעות IFN-a או מחלה מואצת. מחקר אחד מצא שיעור השגת CCR של 87.1% בחולים שזה עתה אובחנה מחלתם במתן טיפול IM, לעומת שיעור של 34.7% במתן טיפול באמצעות IFN. בנוסף, לטיפול באמצעות IM פרופיל רעילות נמוך מאוד.

תוצאות אלה הובילו רופאים רבים לעבור לטיפול IM, אך החוקרים ממליצים על זהירות מכיוון שלא קיימים נתונים מחקריים אודות תוצאות הטיפול בתרופה זו לטווח הארוך. יתרה מכך, יתכן כי ה-CCR המושג בטיפול זה ירוד מן ה-CCR המושג במתן IFN-a. מחקרים מעבדתיים מראים כי טיפול ה-IM מכוון לתאי CML ממוינים, אך איננו פוגע בתאי הגזע של ה-CML, דבר המזמין הישנות של המחלה. נתונים קליניים ראשוניים נוטים להתאים לממצאים אלה. לדוגמא, ב-14 מתוך 21 חולים המצויים ב-CCR לאחר טיפול ב-IM הופיעה לבסוף הישנות ציטוגנית, עליה בשיעור לוגריתמי ב-BCR-ABL (גנים המבוטאים בתאי ה-CML), או מעבר מרמות חבויות לרמה גלויה של BCR-ABL באמצעות PCR. בנוסף, דווח על אי-תקינויות קלונליות ציטוגניות בחולים המצויים ב-CCR לאחר שטופלו באמצעות IM.

החוקרים כותבים כי חרף הרעילות הנמוכה של ה-imatinib, נראה כי מתן IFN וטיפולי ABMT מאריכים את חייהם של רוב חולי ה-CML. קיימת אפשרות כי התגובה המוקדמת ל-imatinib איננה מתורגמת לעליה בהשרדות החולים, והדיווחים אודות התקדמות מוקדמת של המחלה ואודות myelodysplasia מדאיגים את החוקרים. החוקרים מסכמים כי מתן IFN וטיפולי ABMT צריכים להמשיך לשמש תפקיד מרכזי בטיפול ב-CML תוך המתנה למידע אודות שיעורי השרידות הקשורים לטיפול ב-imatinib.

Curr Opin Oncol 2004;16:95-99.

לידיעה ב-doc’s guide