מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-Lancet Oncology עולה כי טיפול ב- Dexrazoxane (קרדיוקסאן) מספק הגנה לבבית ארוכת טווח, ללא פגיעה ביעילות הטיפול בילדים עם ALL (Acute Lymphoblastic Leukemia) בסיכון גבוה, המטופלים ב-Doxorubicin (דוקסורוביצין).

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תועד קשר בין קרדיומיופתיה ובין טיפול ב-Doxorubicin ומתן Dexrazoxane מצמצם את הפגיעה הלבבית במהלך הטיפול ב-Doxorubicin בילדים עם ALL. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה ארוכת הטווח של Dexrazoxane על המצב הלבבי של ילדים ששרדו ALL בסיכון גבוה, חמש שנים לאחר השלמת הטיפול ב-Doxorubicin.

המחקר כלל ילדים ממרכזים רפואיים בארה”ב, קנדה ופורטו-ריקו, בתקופה שבין ינואר 1996 ועד ספטמבר 2000. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול בעשר מנות של Doxorubicin במינון 30 מ”ג למ”ר בלבד, או לטיפול במינון זהה של Doxorubicin לאחר טיפול ב- Dexrazoxane במינון 300 מ”ג למ”ר. יעדי הסיום העיקריים של המחקר היו הפרעות מאוחרות בתפקוד ובמבנה החדר השמאלי, כפי שנקבע על-פי בדיקת אקו-לב.

מבין 100 הילדים שטופלו ב-Doxorubicin, 66 היו זמינים למחקר ומבין 105 המטופלים ב-Doxorubicin ו- Dexrazoxane, 86 היו זמינים למחקר.

חמש שנים לאחר השלמת הטיפול ב-Doxorubicin, ממוצע סטיות התקן (Z Score) של קוטר החדר השמאלי בסוף-סיסטולה ו-LVFS (Left Ventricular Fractional Shortening) היו גרועים יותר באופן מובהק סטטיסטית, בהשוואה למדדים התקינים בילדים שטופלו ב-Doxorubicin בלבד (LVFS = -0.82, End-Systolic Dimension = 0.57).

ההשפעה המגנה של Dexrazoxane, בהשוואה לטיפול ב-Doxorubicin בלבד, על עובי דופן החדר השמאלי (הבדל בין הקבוצות: 0.47) ויחס עובי-קוטר (0.66) היו המאפיינים היחידים שהיו מובהקים סטטיסטית לאחר חמש שנים.

מניתוח סטטיסטי עולה כי Dexrazoxane (p=0.04) סיפק הגנה על מדדי LVFS לאחר חמש שנים בבנות (1.17), אך לא בבנים (0.10-). כמו כן, עולה כי Dexrazoxane סיפק הגנה על יחס עובי-קוטר של חדר שמאל לאחר חמש שנים בבנות (1.15), אך לא בבנים (0.19).

עם חציון מעקב להישנות ותמותה של 8.7 שנים, שיעורי ההישרדות ללא-אירועים עמדו על 77% בילדים שטופלו ב-Doxorubicin בלבד, ו-76% באלו שטופלו ב-Doxorubicin ו- Dexrazoxane (p=0.99).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ל- Dexrazoxane הגנה לבבית ארוכת טווח בילדים עם ALL המטופלים ב-Doxorubicin, ללא פגיעה בתועלת הטיפול התרופתי. מתוצאות המחקר עולה כי ההשפעה המגנה הייתה בולטת יותר בבנות מאשר בבנים.

Lancet Oncology early online publication, 16 September 2010

לידיעה ב-NELM