חוקרים מאירופה מדווחים במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Oncology כי לטיפול רדיותרפי לאחר ניתוח סרטן שד השפעה מגנה מפני הישנות במהלך חמש השנים הראשונות בלבד. לאחר חמש שנים, שיעורי ההישנות המקומית היו דומים, בין אם ניתן טיפול קרינתי ובין אם לאו.
החוקרים מוסיפים כי ייתכן כי ישנה תת-קבוצה של חולים עם תועלת קטנה יותר מטיפולי רדיותרפיה, המוגדרת לפי גיל ומאפיינים היסטופתולוגיים.
במאמרם דיווחו החוקרים על המעקב בן 20 שנים אחר משתתפות במחקר אקראי, שכלל 381 נשים עם סרטן שד pT1N0, לאחר ניתוח משמר-שד, עם טיפול רדיותרפי לאחר-ניתוח או ללא טיפול רדיותרפי.
מהערכות החוקרים עולה כי הסיכוי המצטבר לאירוע ראשון של סרטן שד מכל סוג לאחר 20 שנים עמד על 30.9% בקבוצת הנשים לאחר טיפול רדיותרפי ועל 45.1% בקבוצה השנייה. עם זאת, מניתוח נוסף עלה כי ההשפעה המגנה הייתה מוגבלת לחמש השנים הראשונות לאחר האבחנה (יחס סיכון של 0.35).
לאחר 20 שנים, 50.4% מהנשים בקבוצת הטיפול הרדיותרפי הלכו לעולמן, זאת בהשוואה ל-54.0% מהנשים בקבוצה המקבילה. הסיכוי המצטבר לממאירות בשד הנגדי או תמותה עקב ממאירות שאינה סרטן שד עמד על 27.1% לעומת 249% עם טיפול רדיותרפי, בהשוואה לתוצאות ללא טיפול קרינתי.
החוקרים חזרה על ניתוח הנתונים בתת-קבוצה של 199 נשים שהוגדרו כבעלות סיכון נמוך להישנות, גם בהעדר טיפול קרינתי. במהלך עשרים שנים, 24.8% מהנשים לאחר טיפול קרינתי אובחנו עם אירוע ראשון של סרטן שד מכל-סוג, בהשוואה ל-36.1% מהנשים שלא קיבלו טיפול קרינתי.
לאור ממצאים אלו, החוקרים מצאו כי ההשפעה המגנה מביאה בעיקר לחיסול גידולים תת-קליניים, מולטי-פוקאליים, שאינם ניתנים לזיהוי בבדיקות ממוגרפיה ומופיעים בעת הטיפול הראשוני, אך נראה כי ההשפעה ארוכת הטווח היא מוגבלת.
שיעורים דומים של הישנות מעבר לחמש שנים בשתי הקבוצות מעידים כי במקרים של הישנויות מאוחרות מדובר למעשה בגידולים חדשים.
החוקרים מציינים כי טיפול קרינתי בפני עצמו הוא מסוכן, אך אינם יכולים להגדיר באופן מהימן תתי-קבוצות עם הבדלים בעלי חשיבות קלינית בסיכון, לדוגמא, קבוצות בהן צפויה תועלת מעטה לטיפול קרינתי.
J Clin Oncol 2014
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!